בלי שום קשור לכדורסל, הנה שירים שעושים לי את השבוע (כי אם נחכה להקשר כדורסלני לא נגיע פה לאייטמוני 'שיר אחד ביום' אפילו במשך חודש שלם).

ובכן כי כן, היה אומר על זה ד. דבורין לו היה נשאל, הנה הטופ 3:

בימים אלה אני מקשיב בעיון ולעומק בדיסק של המיטב של UB40. נער הייתי עת יצא לאוויר "1 in 10" הנהדר שלהם, וגם היום הוא עדיין נשמע מיוחד.

קולה של שוש עטרי ז"ל עדיין באוזניי, כשהיא מציגה אותו יום אחר יום אי שם בתחילת השמונים ב"חדש, חדיש ומחודש".

אבל לא על השיר הזה התכוונתי לדבר אלא על שירים צדדיים יחסית, לפחות מבחינתי, שעושים את הטיפוס למעלה דווקא עכשיו – הרבה מאוד שנים אחרי שנולדו.

אחד מהם הוא שיר מספר 4 בדיסק: The earth dies screaming.

תפס אותי חזק בשלושה-ארבעה הימים האחרונים.

שמחתי להיתקל מחדש גם ב-food for thought, שיר מוכר יותר שלהם, שפותח את הדיסק הזה.

הלאה, אל שיר מספר 2 בטופ 5 השבועי (עניין שהקמתי ממש עכשיו, ומן הסתם לא יחזיק מעמד אפילו שבוע).

מתוך אחת מתוכניות ערוץ הופ שהוא הערוץ הדומיננטי בבית הזה, יש לדעת, שמעתי פעם, פעמיים ושלוש את "נתפייסה נתפייס" המאוד ותיק. הרבה מאוד גרסאות יש לשיר הזה, אחד המקסימים שבנמצא, ובמקור של שמוליק קראוס וג'וזי כץ. אם לא שמעתם, לא הכרתם ולא ידעתם, חפשו ברחבי הרשת. עושה טוב על הנשמה.

בעצם, למה חפשו? הנה זה כאן.

לדעתי, אגב, כל תחנת רדיו שמכבדת את עצמה חייבת להשמיע לפחות פעם ביום שיר שג'וזי כץ שרה בו. מעתה ועד עולם.

ובעוד מתנגנים כאן עכשיוred red wine , וגם please don't make me cry, שירים נאים כרפאל אבל כאלה שהפכו את UB40 למתקתקים מדי לטעמי, נלך אל שיר מספר 3.

סופט סל, או תא רך כמו שקראו להם פה, לוקחים את המשבצת הזו יען כי גם הדיסק שלהם רץ כאן באחד מימות השבוע. זו היתה הזדמנות מצוינת להיזכר ב"ממורביליה", כמה דקות של מוסיקה קצת מטרידה שלא כל אחד יאהב, אבל מאוד מאוד אהבתי בזמנו. שיאו של הגל החדש בבריטניה, עוד ביטוי ששאלתי מימי טוני פיין, עם מארק אלמונד חסר התקדים ודייב בול שעמד תמיד בצד.

נסו, אולי תאהבו, מה יש להפסיד?

ועד כאן פינתנו החד פעמית יש להניח, ואף להניח יש.

שלומות ונצורות בשלב זה.