לא עוקב כל כך אחרי מה שנעשה מאחורי הקלעים של הפועל ירושלים. מזמן איבדתי כיוון. דירקטוריון היא מלה שאני מוכן לשמוע בהקשר של כדורסלע-האתר בלבד, ואם אני נתקל בה בהקשר אחר – הופ, הראש כבר בדבר הבא.

לאורך השנים למדתי לאטום את עצמי לדברים. נגיד, מרבית החידושים הטכנולוגיים. נגיד, מרבית העניינים המכאניים. הרכב הנהלת הפועל ירושלים, איך זה עובד ולמי יש אחוזי בעלות ועל מה בעצם, הוא עוד דבר מהסוג הזה מבחינתי. בעצם, זה תופס לגבי כל קבוצה, לאו דווקא ירושלים.

אני מאוד אוהב את ירושלים, או לפחות חלקים בה שיצא לי לבקר. סוד כמוס לפרה ולסוס: כשרעיית הנשיא ואני באמת רוצים ליהנות משקט ורוגע, לשכוח מהכל ולהרגיש עולם אחר, אנחנו מגיעים לירושלים. יש לנו שם פינה קבועה, עושים סיבוב, ישנים לילה באותו מקום, וחוזרים להביל-הביל הזה.

זה קורה אמנם פעם ב . . . , אבל בכל פעם אנחנו חוזרים נפעמים מחדש.

האם זו סיבה מספיק טובה להציע את עצמי לתפקיד המנהל המקצועי של הפועל ירושלים בעונה הבאה?

כן. וואלה, למה לא.

אהבת המקום היא תכונה נעלה בפני עצמה. אבל מה הלאה, איך אשב שם בדירקטוריון ואצטרך להסביר ולנמק, כשאני לא מסוגל אפילו לשאת את רעיון קיומו בלי להפנות עורף, להסתובב וללכת הלאה?

בעיה.

כך או אחרת, אחרת או כך, קראתי ידיעה ב-ONE (מודה, לא ממש קראתי, נשברתי באמצע והסתפקתי בתמצית הרעיון), שלפיה אוהדי הפועל ירושלים מוחים נגד זה ונגד ההוא בהנהלה ועוד כהנה וכשמה. כאמור, לא התעמקתי ולא נכנסתי לסיבות. בשורה התחתונה, יש שם כנראה יותר מדי אנשים לא מרוצים, וזה חבל.

ירושלים, הנה אני בא.

כלומר, אם יהיה מי שיבחר בי.

להלן הסיטואציה המלאה:

ריישית, העיתונות בקאנטים ונראה שאין בה עתיד. אני עיתונאי. כן-כן. בינתיים, זה עדיין נכון.

שיינית, אני באמת אוהב להגיע לירושלים ולמלחה בפרט, ולסגור את הביקור ב"סטקיית חצות". מקום מדהים, מלחה. אווירה יוצאת דופן. לא שהייתי שם לאחרונה, כן? אבל מאוד אוהב להיות.

שלישית, הגיע הזמן. פשוט הגיע הזמן שאתן דרור חג'ג' לידע שלי, לבקיאות שלי, לניסיון שלי, לעובדה שאני רואה כדורסל כל כך הרבה שנים ומצוי בנבכי העניין. הפועל ירושלים היא בדרך כלל אחלה מקום להגיע אליו עבור שחקנים ומאמנים, אם הם מצטיינים במקומות קטנים קודם לכן. אני מכוון גבוה: פירסט איי טייק ירושלים, אחר כך אלבה ברלין (עם איזה מרצדס צמודה, כן?).

רביעית, ככל שאני מתייחס לזה בבדיחות הדעת, ככה אני יותר רציני: מה, עיתונאי, ספציאליסט כדורסל, כותב, פרשן, ובעיקר נשיא הסיפרה והבעלים החוקי של כדורסלע-האתר, לא יכול להיות מנהל מקצועי בהפועל ירושלים? אפילו הקפצתי כדור לא מעט, אם כי לא ברמות האלה ואימנתי ילדים בכתה ח' בהצלחה לפני עשרים וחמש שנה. בלי לפגוע בכבודה של הקבוצה, אני אפילו אוברקוואליפייד לתפקיד. אלה רק הנורמות שסוברות אחרת.

חמישית ובהמשך ישיר לסעיף הקודם, יש גם אנשי עט ומקלדת שחצו את הקווים והפכו להיות יותר מאשר דוברי מועדון. בממפיס גריזליס יש את ההוא מ-ESPN, מה שמו. ובלה מאן יש אחד בתפקיד משמעותי. גם באיטליה באחד המועדונים, מונטגרנארו אולי, לא זוכר. אז הנה, מעכשיו, אם רק תרצו, נשיא סיפרה בהפועל ירושלים ובעמדה המקצועית המובילה.

שישית, אני חיצוני. לא מעורבב, לא מעורב ירושלמי על הצלחת של "סטקיית חצות". זה טוב. אם רוצים זיקה, אני מוכן להעתיק את מקום מגוריי לעיר. רק תמצאו לי בית במושבה הגרמנית ולקחתי. גם היוונית הולך.

אגב, זו יכולה להיות גם גלבוע/גליל אם כי גן נר קצת רחוקה לי, ואין בה את הכיף של שער גיא עם המשוריינים. גם אין קהל, ככה שעדיף מלחה, בעצם.

אני קורא בזאת לקהל האוהדים של הפועל ירושלים, או לפחות לאלה שמתכוונים למחות נגד זה ונגד ההוא, מרחו את השם שלי על אחד השלטים. אני בשל, אני מוכן, אני מעוניין, לפחות כל עוד זה כאן, מתחיל ונגמר בהקלדה נמרצת.

היידה הפועל ירושלים, היידה, היידה, היידה? לא נכחיש זאת כלל ועיקר.