במונחי כדורסל מקומי, אתמול היה כנראה סתם עוד יום (לא אם תשאלו את הפועל עפולה, עם משחק נהדר וניצחון בנהריה), עד שהגיע הרגע הזה: ג'רום דייסון סיים משחק חוץ נגד שולנוקי בגביע האתגר עם 1 מ-23 מהשדה.

כפי הנראה, שפל כל הזמנים בכדורסל הישראלי.

המשחק לא שודר, תקצירים לא היו. וכך נותר דייסון על מקומו כ"מיסטר" היחיד בכדורסל הישראלי, תואר שהוצמד לו במסדרונותינו אחרי ששי לוי, איש ONE ושדר הקווים באחד ממשחקי הבית של חולון בשלב הקודם של המפעל האירופי, פנה אליו במה שנדמה היה כנימוס-יתר וביקש ממנו לסכם את המשחק.

זה היה מצחיק אף ששי, טיפוס מצחיק ברוב ימות השנה, כלל לא התכוון לשעשע הפעם ופנה אל החבוב-פרחח ברצינות תהומית. וזה מה שהצחיק, כמובן. גם שי שפונה אל דייסון כאילו היה שר המדע, וגם השחקן עצמו שלראשונה בחייו, כנראה, מישהו פנה אליו כ"מיסטר". הקטע הזה רץ בנסיעות הארוכות לנהריה, כפר בלום וגן נר לכל אורך השבועות האחרונים, ולא נרגע.

ולענייננו (אחרי פאוזת ההווי הפנימי הזו שמיצתה את עצמה). יש פה כמה זוויות מבט והמון שאלות, במיוחד מבחינת מי שלא ראה את המשחק. כלומר, כולם:

ראשית, איך קרה שדייסון הרשה לעצמו להמשיך ולזרוק כל כך הרבה, בערב שהכל הולך לו הפוך? מה, אין לו מנגנון פנימי שמכבה את עצמו? מין כפתור סוויץ'? הבן אדם הרי יכול היה להבין אחרי, נניח, 14 החטאות, שאולי כדאי למסור לאחרים או להתרכז בריבאונדים, או אולי לבקש מהמאמן לרדת לספסל או משהו. האין זאת?

שנית, איך קרה שרו"ח ד. שמיר המכובד איפשר לדייסון להמשיך ולהתקשקש עם עצמו ולא הטיס אותו לספסל? דייסון שיחק 38 דקות יש לציין וגם לציין יש, מה גם שהמשחק היה גמור שבגמורים אחרי שלושה רבעים: 26 הפרש להונגרים, במפעל שלחולון לא נותרה בו אפילו תקווה שחוקה לעלות הלאה.

שלישית ובהמשך לאותה שאלה, מדוע לא שיחקו אליאב מושיאשווילי ונאור שרון אפילו דקה אחת בערב כל כך גרוע של מיסטר דייסון? אם לא עכשיו, אימתי? זו היתה הזדמנות נהדרת לתת למושיאשווילי הזדמנות לצאת מהמיני-טראומה שוודאי נכנס אליה אחרי החטאת הכדור האחרון במלחה בתחילת השבוע.

רביעית ומאוד מסקרן ולו לצורך הטריוויה: האם האחת והיחידה, הגאה כל כך בעצמה, זו שנכנסה, היתה הזריקה הראשונה? החמישית? ה-22? מתי היא נכנסה, הסוררת בת סוררת הזו? כמובן שקל לעקוב בפליי-ביי-פליי של המשחק ולגלות די בקלות, ברם אולם חשש מהתקף לב לנוכח רצף ההחטאות מנע זאת מאיתנו. אם יש מי שמתנדב לקחת את זה על עצמו ולדווח – יבורך.

חמישית, איך בכל המבוכה העצומה הזו מצא מיסטר דייסון את השקט הנפשי לדייק בכל ארבע הזריקות שלו מהעונשין לאורך המשחק? אליל הינו, האין זאת?

שישית, האם דייסון ימשיך להיות "מיסטר" גם במשחקים הבאים, כלומר לגלם את תפקיד עצמו כפי שעשה בהצטיינות עד עכשיו? אחד שעושה ממש מה שבא לו ואיך שבא לו, מבלי שאיש יכול לעצור אותו, כולל בהחטאות? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.

שביעית, לטום צ'יימברס אף פעם לא שכחו את ה-0 מ-14 עם מכבי ת"א נגד ברצלונה. העניין הוא, שצ'יימברס היה עטור הילה ותהילה ובסוף הקריירה ו"מיסטר" הוא רק בחור צעיר בתחילת דרכו. האם ה-1 מ-23 על אדמת הונגריה ירדוף אותו כל חייו? האם משחק ביורוצ'אלנג' מספיק חשוב, מספיק חשוף לציבור, כדי להוות כתם לכל הקריירה? האם מחירו בשוק ירד לקראת העונה הבאה, בגלל 22 החטאות במשחק אחד לעומת סל גאה אחד?

שאלות רבות, שהייתי ממשיך ודאי להעלות עוד ועוד שכמותן, אלמלא היה ממתין לי תומרינגו סטאר ברגעים אלה ממש שאקח אותו מהגן אל הדרור.

שלומות ונצורות בשלב זה.