עבר זמן רב מאז הסטטל'ה האחרון שפורסם כאן, ונבחרת ישראל, לב לבו של הלינק הספציפי הזה, משחקת, שועטת, מנצחת ומפסידה. וכאן – דממה.

ואיך כתב אחד הנתינים המכובדים במייל שהתגלגל לכאן תמול-שלשום: "זה לא משחק של הנבחרת בלי שאני יודע מי צפוי לעקוף את מי בטבלת הקלעים ובמספר ההופעות. לטיפולך המסור אודה".

טיפולי זה מכבר אינו מסור, יש להודות, אבל לנוכח הבקשה הישירה והמכובדת הפשלתי שרוולים (בקיץ?) וניגשתי לעשות מעשה. ומכאן נולדו כמה וכמה (וכמה!) נקודות על הפרק.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, שהלכה לעולמה לפני 11 שנים והעולם ממשיך לשתוק: ייניב גרין.

בעוד זמן לא רב תקומו בוקר אחד ותגלו שהשחקן הזה, מכל שחקני ישראל אי פעם, מחזיק במספר ההופעות הרב ביותר במדי הנבחרת. לא ג'מצ'י, לא ברקוביץ', לא טל ברודי האגדי או מישהו אחר. יניב גרין. זה עם הגב, והרגליים, והכתפיים, והמה עוד היה לו לאורך השנים שנפגע ונפצע.

בגיל 34 גרין מדורג במקום השני בטבלת כל הזמנים מבחינת מספר הופעות עם 176 משחקים. לא להאמין. שמות אגדיים כמו מיקי ברקוביץ', מוטי דניאל, נדב הנפלד, תנחום כהן מינץ, עופר אשד ז"ל ושאר שועי עולם למיניהם, נשארו מאחור לנוכח השעטה של גרין קדימה. חסרים לו 15 משחקים כדי להשתוות לדורון ג'מצ'י במקום הראשון בכל הזמנים. אופס, אחד קורה הערב, ועכשיו אותם 15 הם כדי לעבור, לא רק להשוות.

וגרין יכול לעשות את זה, למה לא. הנה של קיץ אחד נוסף כפעיל במדי הנבחרת והוא חזק על הסוסון, ויכול לפרוש כמלך ההופעות בכל הזמנים. אם יעשה את זה, הוא יהיה הראשון אי פעם שחוצה 200 הופעות בינלאומיות. מי היה מאמין, יניב גרין מכולם.

אז זה סיפור אחד, כן?

סיפור בתוך סיפור הוא, שגרין מחזיק מעמד עדיין במרוץ הנקודות האישי שלו מול יותם הלפרין שמדורג מקום אחד מאחוריו (5 לעומת 6 ברשימת כל הזמנים, ואם תוסיפו את העובדה שאליליהו מדורג 7 תבינו שיש כאן נבחרת שמחזיקה בשורותיה שלושה קלעים פעילים בטופ 10 של ישראל בכל הזמנים). הלפרין אמור היה לעבור את גרין כבר מזמן, אם להסתמך על כאבי הגב של יניב. אבל יותם מפקשש לפעמים במשחקי הכנה, קולע 2 פה ו-2 שם, ולא מראה רצינות רבה מדי. עם זאת ובסופו של דבר, זו תהיה הפתעה עצומה אם הלפרין לא יחלוף בסופו של דבר על פיני גרין בטור הנקודות.

הלאה, וגם נקסט.

עומרי כספי נועד להיות הדורון-מיקי הבא, ומי יודע היכן היה מדורג לו היה מקפיד להופיע לכל משחקי הנבחרת ולא מחמיץ אותם לעיתים תדירות בגלל המחויבות ל-NBA. בפעם האחרונה שעסקתי בענייני הנקודות בנבחרת כספי דורג במקום ה-47, זה היה בקיץ שעבר מתישהו. עכשיו, עם הצרורות שהוא משדר בין אם בהכנה ובין אם במשחקים הרשמיים, הוא כבר יושב במקום ה-29. הקצב שלו, משהו כמו 14 נקודות למשחק מאז החל להופיע בנבחרת, הוא הרביעי בטיבו בין הצברים אחרי ג'מצ'י, ברקוביץ' וקטש. השניים הבאים שהוא ישים מאחוריו הם עידו קוז'יקרו ואותו עודד קטש, בדרך ל-800 נקודות אישיות בנבחרת ישראל.

זאת, זוטות ועוד: נכון להיום ישנם 15 שחקנים בכל הזמנים שקלעו לפחות 1000 נקודות בנבחרת, והבא בתור, אם נחיה ואם האיש יהיה כשיר, הוא גיא פניני. עם זאת, זה יקרה רק בקיץ הבא אז בואו נשאיר את זה כרגע בצד.

זוטות, זאת ועוד: בין 20 הראשונים בקלעי כל הזמנים ישנם כמה וכמה (וכמה!) חבר'ה שנולדו בארצות הברית ושמותיהם כקול פעמונים באוזנינו. לבאן מרסר, טל ברודי, לו סילבר, סטיב קפלן, הווארד לאסוף עליו השלום. והיום? כל מיני ד'אור פישר, אלכס טיוס, ג'יימי ארנולד כאלה ואחרים, שבאים לרגע ונעלמים, ואיש מהם אינו נושא את הרזומה המתאים, ואולי הרצון המתאים, לשחק בנבחרת ישראל הרבה מאוד שנים (מה שלא הפריע לנו, כזכור, לבחור בטיוס כחביב הסיפרה לשנת 2014 מתוך הקשרי הצטיינות במדי מכבי ת"א דווקא).

עוד קטנות לקראת סיום: אם הספירה שלי נכונה, ותמיד יהיה מישהו שיאמר שהיא לא, אז רביב לימונד מבלה באיזורים של 100 הופעות ו-400 נקודות בקריירה. אגב 100 הופעות ומעלה, ישנם 20 שחקנים במדי הנבחרת שעשו זאת. עוד קירח, אלישי כדיר, עם משהו כמו 70 הופעות כרגע, אבל מעט מדי נקודות בממוצע, בין 4 ל-5. איי איי איי, קיווינו שישפיע יותר.

וכך או אחרת, אחרת או כך, התותחים רועמים תרתי משמע, הנבחרת ממשיכה במשחקים ושינויים עוד יבואו. אם נחיה, וכרגע זה לגמרי לא בטוח, גם נראה מה עוד צפוי לקרות כאן.