אחד הכישלונות הגדולים שלי בשנה האחרונה היה הזנחה כמעט מוחלטת של הלינק 'שיר אחד ביום'. מה שהיה פעם בסיס משמעותי ליומיום שלי הפך לנספח שולי וצדדי שאין זמן, רצון, אנרגיה או מחשבה להשקיע בו, וחבל.

למעשה, רק חמישה אייטמונים של 'שיר אחד ביום' נכתבו בתשע"ד. זה יוצא אחד לכל שבעים ומשהו ימים, ולא אחד ביום. הידרדרות מסוכנת.

חבל חבל חבל.

אבל אסור לוותר.

אסור אסור אסור.

כי כידוע אין כמו מוסיקה, וכמו מוסיקה אין. גם לא כדורסל. וזו לא הפעם הראשונה שאני זורק את הבוץ הזה בפני העם ההמום.

כך או אחרת, אחרת או כך, קמתי הבוקר עם זמזום עתיק מלפני 32 שנים. שיר של XTC שהצליח מאוד בזמנו. נראה שרק קשישים בני 40 ומעלה זוכרים אותו, אם בכלל. להקה אנגלית מוכשרת ומעניינת שתפסה אותי קלות אי אז בימים. מתברר שהם היו פעילים עד 2005. נו, נאה.

ואני אומר, עד שקורה שאדם מוצא עצמו נינוח ורגוע ופנוי מספיק כדי לזמזם את XTC סתם ככה באמצע החיים בלי סיבה מיוחדת, לא ניתן לו להביא דברו לאומה?

הנה זה כאן, עם Senses working overtime.

שלומות ונצורות, שנה טובה ושכל החושים שלכם יעבדו ביתר שאת גם בשנה הבאה.

.