אבוי לפדיחה. בשבוע שעבר נפל דבר והדיו לא עשו רעש, יען כי אין לנו מושג ממשי בדברים האלה, למעט חריגים פה ושם שעושים את העבודה כמו שצריך.

בגדול, הסקופון הנאה כרפאל הוא כזה: דריק שארפ, הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף, עבר במשחק נגד פרטיזן בלגרד את טל ברודי ברשימת קלעי הנקודות של מכבי ת"א בגביע אירופה בכל הזמנים.

הלו, טל ברודי. לא סתם.

טל ברודי.

ועכשיו יש לשארפ 1387 נקודות בעוד ברודי נשאר תקוע, לנצח נצחים למען האמת, על 1378. שארפ מדורג תשיעי כרגע, ברודי צנח לעשירי ובקרוב מאוד עומד להיכנס לעשיריה בחור שבאמת מגיע לו, מר ניקולה וויצ'יץ'.

אבל כשאני חושב על זה לעוד שנייה, זה אומר שטל ברודי יישאר מחוץ לעשרת הקלעים הגדולים של מכבי ת"א בכל הזמנים. טל ברודי מחוץ לעשיריה, הייתכן כדבר הזה?

והלו, טל ברודי. לא סתם.

טל ברודי.

אז קודם כל, ברכות וכבוד לשארפ שעושה את העונה ה-11 שלו במכבי ת"א על ההישג הפרטי. לפניו מדורגים ג'ים בוטרייט ונדב הנפלד, והוא יכול לעבור את שניהם עוד העונה אם יילך לו קלף. שנית, עידוד נמרץ למר וויצ'יץ', שברגע שייכנס לעשיריה היה האירופי הראשון שעושה את זה במכבי ת"א. ושלישית, עצוב ומפליא גם יחד שכניסתו הצפויה של וויצ'יץ' תדחק את ברודי מחוץ לעשרת הגדולים.

זאת אומרת, אתם יודעים, הוא עדיין יהיה גדול, אפשר תמיד לומר שהוא נמנה עם 15 הקלעים הגדולים של מכבי ת"א בכל הזמנים, וכשידרדר עוד יותר אפשר יהיה לקבוע במדויק שהוא נכלל בין 20 המובילים ולא לטעות. אבל בכל זאת, לא סימפטי.

כי הלו, זה טל ברודי. לא סתם.

טל ברודי.