היה קר מאוד בימים האחרונים ונזכרתי בסיפורון הזה מלפני 18 שנים, לא להאמין איך שהזמן טס: ינואר 1997, נסיעה עם מכבי ת"א למשחק נגד אלבה ברלין כשליח מעריב. בדיקה מראש לגבי מזג האוויר שם מבהירה: רצוי מעיל. ומעיל כבד, אם יש.

לא שאני זוכר, אבל זו היתה בטח עוד אחת מהטיסות המקוללות האלה של לפנות בוקר או בסמוך לזה, כשהלילה או לילה והיום לא יום, והשינה לא שינה. מרוב לחץ בשעות הקשות בלאו הכי האלה, שכחתי את המעיל בבית.

ובהגיענו לברלין-הכרך, שוד ושבר: מינוס 6 מעלות. קור שכמותו לא נתקלים לעיתים קרובות. והשהות, יו נואו, כולה יומיים-שלושה כזה, בלשון העם. שנקנה מעיל כבד ורציני באיזה 400 דולר? לא חבל על כסף? הרי יש מעיל בבית, ומה אעשה איתו בדיוק במדינת החום הקרויה ישראל?

בהחלטה של רגע: סובל, ולא קונה. כולה יומיים-שלושה כזה. נשרוד.

היה קר מאוד, לא נכחיש זאת. מעביר את הזמן, לא ממש יוצא מהמלון, וכשכבר יוצא – קופא. באחת הפעמים הבודדות יצאנו לאכול צהריים, מאיר אינשטיין, אלי סהר ואני. סהר גרר אותו לאחד מבתי חב"ד או איזה בית תמחוי כלשהו, כדי לאכול אוכל יהודי כשר. להערכתי, איינשטיין מקלל אותו עד עצם היום הזה בגלל המרק הדלוח והלא טעים, ואני מקלל את עצמי על שיצאתי איתם בקור ובלי מעיל. ולא סתם בלי מעיל, אלא בלי מעיל כבד.

והגיע המשחק. חימום, עניינים, וונדל אלכסיס במדי אלבה ברלין בא להגיד שלום, ברד ליף ובאק ג'ונסון כלל לא הגיעו לגרמניה, פרה-גיים וכו'. מתיישבים במקומות. לידי נמצאת עמדת השידור של כבוד השדר הבכיר ד. דבורין, איש קול ישראל אשר העביר את המשחק ליושבים בציון.

מתחילים. הוא נעמד על הרגליים, חצי מטר לידי, מרעים בקולו ומניע את זרועו לכל עבר: "ערב טוב לכם! בחוץ מינוס 6 מעלות אבל בפנים חם!! חם בלב!!!, כאשר מכבי ת"א עולה ליתרון 0:2 בברלין".

איזה פאתוס, איזו פומפוזיות, איזה דבורין. רק מהצחוקים לאורך השידור הזה נעשה לי חם, ולרגע היה נדמה לי שאולי בכל זאת נהגתי נכון כשחסכתי 400 דולר ולא קניתי מעיל כבד.

עניין אחר.

אתמול בלילה שידרתי, לצד לי נוף, משחק מכללות בין נורת' קרולינה לבין לואיוויל (סל ניצחון של מרכוס פייג', 71:72 לנורת' קרולינה). קצת לפני היציאה לאולפן גיליתי נתונים חדשים מבחינתי: הראשון בדירוג הטניס העולמי, נובאק ג'וקוביץ', הרוויח 206,529 דולר בממוצע למשחק במהלך 2014. רוג'ר פדרר, השני בעולם, הרוויח 109,929 דולר בממוצע למשחק בשנה שעברה.

כמה זמן ברוטו אורך משחק טניס בממוצע? שעתיים, נניח? אוקיי, זה גם משך הזמן של משחק כדורסל במכללות. איזה הבדל בתחושה: ג'וקוביץ' עולה לשחק בטורניר כלשהו, לא משנה מי מה ואיפה, ובסיום השעתיים הוא יודע שלחשבון הבנק שלו הצטרפו עוד 200 אלף דולר. ואני, מה? שעתיים של שידור ו . . . אולי עדיף שלא לדבר על זה, בעצם.

עניין נוסף.

בעקבות מותו של רוי טארפלי. מלה טובה לוואלה, היחיד, ככל ששמתי לב, בין האתרים המובילים שהביא ציטוטים ארוכים מצביקה שרף, האיש שאימן את רוי טארפלי וזכה איתו בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1993. זה הדבר המתבקש, ופעם הוא היה מובן מאליו בתקשורת. באתרים האחרים מצאתי בעיקר שגיאות כתיב בתוך ידיעות מתורגמות מאתרים זרים שדיווחו על מותו. העיתונות מתקשה לשרוד, נתקשה להכחיש זאת. ויש אומרים שמתה זה מכבר.