הפועל גלבוע/גליל במקום האחרון. עשרה הפסדים רצופים. זרים חלפו, זרים עברו, אני כפיי ארימה.

אמצע מרץ. איתי שגב נפצע. עמית גל נשלח הביתה עוד לפני העונה. ברק פלג פוטר. שוחרר, הועזב.

לשון ההודעה הרשמית:

"הישארות הקבוצה בליגת העל זו המשימה החשובה ביותר כרגע מבחינת המועדון. השינוי בעמדת המאמן בא רק לאחר שנערכו שינויים משמעותיים בסגל השחקנים של הקבוצה. ברק פלג משאיר אחריו קבוצה מלוכדת ומגובשת שבה כל אחד ואחד מהשחקנים ומאנשי הצוות המקצועי והניהולי מבין את גודל המשימה וחשיבותה. אנו מאחלים לברק פלג, מעמודי התווך בכדורסל הישראלי הצלחה בהמשך ובטוחים כי עוד יגיע להישגים ספורטיביים רבים בדרכו הייחודית ומניסיונו הרב והמרשים".

ניכר, מאוד ניכר, שפיטוריו של פלג עלו בדם לאנשים שנתנו בו אמון רב כל כך. אדם כמו פלג שעשה מספר עונות במועדון - עזבו רגע מאמן, אדם – נשלח לביתו רק לאחר שכלו כל הקיצין כנראה. ההתנסחות נאה, המועקה אמיתית (או כך לפחות נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא) והאיש הוא איש-איש, מה יש לומר. אבל ברק פלג לא יזכה להישאר בארץ המובטחת שבה התנהל. ובעצם, לא יהיה שם גם אם הקבוצה תרד ליגה.

אריאל בית הלחמי לקח את זה על עצמו. משום מה ולהבדיל, אני נזכר בעונת אובדן האליפות של מכבי ת"א ב-1993. יעקב אדלר סחב את הקבוצה הפצועה והצולעת שהוחלפו בה זרים ומה לא. אלי קנטי החליף אותו בניסיון להציל את המולדת, או לפחות את הקבוצה, אבל זמן לא רב לאחר מכן נעלמו שניהם ממפת מאמני הכדורסל: הן אדלר והן קנטי.

על אף השבחים המופלגים שזוכה להם פלג, ובעיקר ההערכה הסתומה-משהו שעוד יזכה להישגים ספורטיביים רבים, לא מן הנמנע שזו היתה שירת הברבור המקצועית שלו. ירידה של גלבוע/גליל עלולה לסחוף איתה גם את הקריירה של בית הלחמי, שגם כך צללה למעמקים בתקופה האחרונה וקשה להיזכר מתי העמיד מאזן חיובי בפעם האחרונה.

האם פלג ובית הלחמי הם אדלר וקנטי של 2015, רק בהפוך? כלומר, במקום להיכשל במאבק על שמירת 23 אליפויות, ליפול במאבק על הישארות בליגה של מועדון בעל שם?

אם נחיה גם נראה.