"שמע, זה יותר רחוק ממה שזכרתי", אמרתי למישהו ושנייה אחר כך התחרטתי, כי מכרתי לו לוקש. לדעתי, לא הייתי בקרית גת מעולם כדי לראות משחק כדורסל.

"חור אמיתי", ענה לי שותפי לשיחה.

חור-מה-חור, השבוע הייתי שם כדי לראות את קרית גת נגד קרית אתא, משחק מספר 2 בגמר הפלייאוף בלאומית. נהניתי. אני תמיד נהנה במשחקי לאומית.

אולם מלא. קהל נלהב. ריח של עלייה לליגת העל באוויר. הרבה ישראלים, רובם מוכרים, חלקם פחות. מתאזרחים שלא תרמו הרבה, לפחות לא הפעם. ותומר גינת אחד, בצד המפסיד. צעיר שכנראה יגיע לליגת העל תוך עונה או שתיים. טאץ' רך ונהדר מחצי מרחק, ריבאונדר לא רע בכלל, שחקן בעונה נפלאה ממש בקרית אתא. זוכר אותו מהנוער של נהריה במשחק גמר גביע ששידרנו נגד מכבי ראשל"צ על דאוסניה המרובים. בעצם, דאוסן יש רק אחד, אם לא מחשיבים את הקשיש האגדי שמלווה את שון מהיציע.

רגעים לזכור:

גל איתן שואג בטירוף אחרי שלשה שלישית ברציפות שקלע ברבע, איך לא, השלישי, והקפיצה את קרית גת ל-18 הפרש. פער שממנו קרית אתא לא יכולה היתה לחזור.

טראוויס רלפורד, שזכור לי מהלילות הקשים של שידורי המכללות עם קנזס, כשהוא משחק מול אלפי צופים, מבקש בתנועות ידיים מגרעין של 250 איש שמעודדים, לעשות זאת יותר. ויותר חזק, אם אפשר.

יוני ניר מקפיץ בכמה מהלכים חכמים את הז'לוב של קרית אתא, דאליס ג'וינר.

אלעד הופמן עם המון תנועות ידיים וג'סטות לקהל. מסמן ליציעים אחרי כל שלשה, משחק בהתלהבות.

ג'רמיין הול מאשדוד מגיע עם בתו לצפות במשחק. כנראה מחובר בנימי נפשו לליגה הזו, זכר לעונות יפות שעשה בה.

פחות רגעים לזכור מהכיוון של קרית אתא. משחק לא טוב שלהם, למעט אולי חמש דקות בפתיחת הרבע השלישי.

לא יודע מתי נוסד האולם, אבל הוא נראה ישן. יציע גדול בצד אחד, ושום כלום מאחורי הסלים או מולו. מצד אחד מתקפת מתקנים חדשים בכל רחבי הארץ, מצד שני משחקים עדיין באולמות שכבר לפני 20 שנים היו צריכים להיפלט אל מחוץ לתקן של הליגה השנייה. כרגיל, אנחנו בפיגור.

ראיתי משחק פלייאוף בליגה השנייה באיטליה, כשביקרנו שם, איתי סלע הפלאי ואני, במסגרת טיול הבר מצווה שלו לפני שלוש שנים (אייטמון דרמטי למדי פורסם כאן אז). גם השם האולם ישן, וגם שם היה מאוד אותנטי, אבל שם היו למעלה מ-5,000 צופים והיציעים סבבו את המגרש. פשוט כי ככה בונים אולמות מלכתחילה.

ביום ששי משחק מספר 3. קרית אתא זה בא-מ-ת רחוק. חשבתי לנסוע ולרגע שקלתי בחיוב כמו עופר פליישר בשיאו, אבל אז עניתי בשלילה.

יסתדרו בלעדיי. ובהצלחה לשני הצדדים.