מה שקורה בליגות האירופיות, הוא פשוט בזיון מוחלט.

המאבק המיותר בין יול"ב לפיב"א בעצם סוגר את היורוליג, ונכון לעכשיו, דואג שיהיו בו רק הקבוצות בעלות הכסף, המסורת, והאיכות.

מי שנבחרות לשחק ביורוליג, הן לא הקבוצות המצליחות, אלו שעבדו קשה שנה שלמה ועכשיו מגיע להן לזכות בפרס. יותר מזה, קבוצה מליגה בינונית היא בעלת סיכויים אפסיים להיכנס ליורוליג.

כך קרה שבעונה הקרובה ישחקו רק (4) אלופות מכהנות בעלות רישיון A, ו-9 מתוך 24 הקבוצות בכלל, שמגיעות מ-9 ליגות בלבד.

הסאגה הזו שקבוצות שיתמודדו ביורוליג נבחרו על ידי ועדה ולא על המגרש היא מגוחכת. בעיקר גם כי הועדה בחרה את הקבוצות משיקולים אינטרסנטיים כלכליים ולא ספורטיביים במיוחד.

כלומר, איך יכול להיות שהליגה הצרפתית, שאף קבוצה בה לא העפילה ל-TOP16 מאז 2007, וצברה בשלב זה 4 ניצחונות מקבלת עדיפות על ליגה אחרת ומשתפת 2 נציגות במפעל. גם שיקולי אוהדים אינם רלוונטיים היות שלימוז' לא מילאה את אולמה על 6000 מקומותיו אפילו פעם אחת ב-5 המשחקים שאירחה השנה.

או מה ההצדקה הספורטיבית לתת לליגה הטורקית 4 נציגות כאשר מאז קיום אליפות אירופה לקבוצות אף קבוצה טורקית לא הגיעה לגמר? וכל זה בשביל מה? קבוצה עם אולם של 3500 מקומות שלא שיחקה מעולם באירופה?

ומי זה שם שדואג להכניס את אלופת פולין ללא מוקדמות כל שנה. ליגה חסרת אוהדים וחסרת הישגים, למה שיהיה לה מקום של קבע בין הגדולים?

זה כמובן רק קצה הקרחון, ככל שמעמיקים מגלים עוד ועוד חוסר ספורטיביות, גם בארץ אגב.

אז מה בעצם הגורם לכל זה? התשובה הברורה היא כסף. ליגות קטנות וקבוצות עניות נדחקות הצידה. כך יצא שהכדורסל הבלגי והצ'כי נעלמו לגמרי, ההתפתחות של הכדורסל הבריטי נעצרה, וההתלהבות של הקהל הליטאי נדחקה בעבור חופן דולרים.

אנשים שהיו בטוחים שספורטיביות תחזיר את הפועל ירושלים ליורוליג הופתעו לגלות שהכסף הולך דווקא עם קבוצה צרפתית נוספת, וטורקית שאפילו לא שיחקה בחצי הגמר הטורקי.

רק אל תבינו לא נכון, לירושלים לא מגיע להיות ביורוליג, ההחלטה הזו היא דווקא החלטה נכונה, בעיקר בגלל שקבוצה שמתלוננת כי בית עם ניז'ני נובגורוד וגלאטאסריי, הקבוצות החלשות ביותר של ה-TOP16 האחרון, הוא בית קשה. זו קבוצה שיודעת שביורוליג, בבית עם פנרבחצ'ה וריאל לא היה לה מה למכור.

אבל כן, ירושלים מגיעה כקבוצה ללא שום הישג משמעותי בשנים האחרונות בזירה האירופית, שגם אליה היא מגיעה באופן לא ספורטיבי במיוחד, כי קבוצה שלא ראתה גמר 8 שנים לא יכולה להיות הנציגה השנייה האוטומטית, והיא באה מליגה שרואה בזירה האירופית כמעמסה גדולה כל כך, עד שאפילו כשפיב"א מתחננת היא צריכה להגיע עד לקבוצה שהתמודדה נגד הירידה, אשדוד, כדי שזו אולי תסכים לשחק באירופה. זו, אם תשאלו אותי, תעודת העניות הגדולה ביותר לכדורסל הישראלי, ואחת הסיבות המרכזיות לכך שלא משפרים את מעמדנו באירופה, אנחנו פשוט לא רוצים לשחק שם.

באופן כללי, הכדורסל באירופה בכלל ובארץ בפרט לא לוקח את עצמו ברצינות הראויה. אם נציץ לרגע בביפ, ויסלח לי כבוד הנשיא, שם נקבל דוגמא לאיך תופסים אותך כאשר אתה תופס את עצמך ברצינות.

נתחיל מדרישה לאולמות מינימום רציניים ליורוליג, לפחות 7500 מקומות.

לקיים דירוג סביר ויחסי, בניגוד לדירוג היום שמסכם את הניצחונות האירופיים שהושגו על ידי קבוצות הליגה.

לקיים מוקדמות ולקנוס קבוצות שמוותרות על ההשתתפות במפעל, לפחות עד שאלו ישאפו להשתתף בו.

להרשות ליורוליג לוותר על קבוצות גדולות. כן, עונה אחת בלי מכבי לא תקבור את היורוליג, גם בלי ריאל או צסק"א.

לתת קדימות לאלופות, וצ'אנס לכולן. אם אלופת הולנד או שבדיה יגיעו ליורוליג, או לפחות תהיה להן ההזדמנות לעשות את זה, הכדורסל במדינות האלה יוכל להתקדם. כל עוד לרוב מדינות אירופה, אפילו כאלה בהן אוהבים כדורסל כמו גיאורגיה ולטביה, אין גישה ליורוליג, הכדורסל הולך אחורה.

אז מה יש בינתיים?

צופים? בערך, אפילו במגמת עליה קלה.

איכות? לפחות אצל חלק מהקבוצות.

ספורטיביות? הצחקתם אותי.

כסף? עכשיו אתם מדברים, תביאו את הספונסר הבא.