אלה ה-14 האחרונים שהגיעו אל הניפוי האחרון לקראת הפיינל פור של 'חביב נולד'.

רוברט רות'בארט עם 8 נקודות, אייק המכובד, דומיניק מגווייר עם 7 נקודות בסך הכל, 6 נקודות לאדריאן יוטר, ג'וש סלבי, מארק ליונס. 5 נקודות לליאור אליליהו, קאליף וויאט ורנה רוז'ו.

4 נקודות לג'ורדן טיילור, 3 נקודות לקווין פאלמר ושון דאוסן, 2 נקודות לדיון תומפסון וטיווין מקי.

כשמביטים על זה קצת יותר לעומק מגלים, שחברי הצמרת, אותם חבובים שהובילו את הרשימה, מזמן אינם פה: סרינה פארגו, למשל, הודח בסיבוב הניפויים הראשון על אף שהיו בידיו 14 נקודות שצבר לאורך העונה. היידה-יוגי ודווין סמית', שהחזיקו ב-9 נקודות כל אחד, גם הם אינם כאן אנימור.

וזה אומר שהכל פתוח, בדיוק כפי שהיה בשנים קודמות. שוב מתברר שהניקוד הוא לא הכל, אם כי יש לו משמעות. לא זכור שנבחר מישהו שצבר רק נקודה אחת, אם כי כבר היו בעלי דירוג נמוך לאורך השנים שהגיעו אפילו לפיינל פור.

ניפויים והביתה, היידה.

שון דאוסן נתן עונה-עונה, לא נכחיש זאת, והבחור עושה דרכו למעלה. עובדה, הגיע ל-14 האחרונים ב'חביב נולד', אחד מהישגיו החשובים ביותר העונה גם אם אינו מודע לכך, או אינו מעריך זאת דיו כיום. יגדל, יתבגר, יבין. בינתיים, הוא בחוץ.

דיון תומפסון לקח אליפות עם הפועל ירושלים, אבל שום היגיון לא יכול להעביר לידיו את תואר 'חביב נולד' כאשר שהה בסך הכל חודשיים וחצי מתוך המסטיק הארוך והבלתי מובן שקרוי עונה בליגת העל בישראל. רוצה להיות חביב נולד? מחויב לתת יותר מזה. שחקן לא רע, נתקשה להכחיש. שלום.

לא נפלנו מקווין פאלמר העונה, והפציעות ודאי שלא עזרו לבסס יציבות. חוץ מזה, החבוב הזה התחפש למשה רבנו. הגיע רק-כמעט אל הארץ המובטחת ונפצע. זו לא היתה העונה שלו, ולכן גם לא נבחר בו לזוכה בתחרות החשובה ביותר בכדורסל הישראלי המתקיימת מדי סיום עונה באתרנו הנשגב.

פלייאוף די חלש של טיווין מקי, במיוחד בגמר, לוקח ממנו כל אפשרות להיבחר ל'חביב נולד'. אולי בפעם הבאה, אם תהיה כזו.

רבותיי וגבירותיי (בתקווה שאתם עדיין כאן, כי מזמן לא הראיתן אות חיים): העשירייה האחרונה.

ג'וש סלבי מהרצליה הולך הביתה. למה בדיוק? שחקן הוא כן, סקורר גם, מוסר לא רע בכלל ויותר מזה. ברם, הקבוצה לא משהו בכלל וגם הוא, עם 7 משחקים מתחת ל-10 נקודות, לא מספיק חד כדי להיכנס לחיי הנצח שאנחנו מייעדים לנבחר מעל גבי כדורסלע-האתר.

דומיניק מקגווייר החליף קבוצות, עבר מאילת לחולון, ובכך נמנעה ממנו הופעה בגמר הפלייאוף. מצד שני, אם היה נשאר מי יודע אם אילת היתה שם בכלל. די וואה-וואה-ווי-וואה של שחקן, יש לומר, ובכל זאת נדמה כי הדברים עברו לידו ולא נגעו בו. ואולי, בעצם, הוא זה שלא נגע בנו.

אדריאן יוטר הוא איש שחקן רציני. חזק, מאומץ, עובד, חופר, דוחף, מחפה על חסרון הסנטימטרים שלו שמנע ממנו להיות שחקן גדול יותר במקומות נחשקים יותר במובן הכדורסלני. הוא מוערך מאוד בנשיאות, אבל אינו מצליח להצית את ליבנו יתר על המידה ולאורך זמן. ובסופו של דבר, לא פעם זה מה שקובע. או כמעט שקובע. ולכן אדריאן בחוץ.

אחרי התלבטות מאוד קשה, קאליף ווייאט מאילת הולך הביתה גם הוא. קשה להסביר במדויק, הוא סקורר רציני, שחקן מצוין, אבל כל הקבוצה הזו, על חילופי השחקנים והמאמנים בה, ועל סיפורי הבעלים והמנהלים אשר אולי הולכים ואולי עוזבים ואולי לא, משהו שם לא תופס אותנו. לא בהצלחות ולא בהפסדים. וקאליף משלם את המחיר, בעצם. לא, 'חביב נולד' לשנת 2015 לא יבוא מהפועל אילת. מה לעשות.

מאוד רצינו להכניס את ליאור אליליהו לפיינל פור של 'חביב נולד', במיוחד לאחר שזכה באליפות עם הפועל ירושלים וקבע שיאים עונתיים בקריירה בריבאונדים (6.5) ובאסיסטים (4.0), אבל לא נוכל, פשוט לא נוכל, להכתיר 'חביב נולד' שמדייק ב-47% בלבד במהלך העונה הסדירה, וסוגר בכך שלוש עונות מתחת ל-50%, ובפלייאוף אף מידרדר ל-27% מהקו. הכיצד, ליאור? הכיצד?

והאחרון שמנופה לפני הפיינל פור הוא . . .

הוא . . .

הוא . . .

ג'ורדן טיילור מהפועל חולון. מאוד נהנינו לראותו, לא נכחיש, אבל עם 11 משחקים של אנדר-10 במדד, וכש-3 מהם מגיעים בארבעה משחקי הפלייאוף של חולון (אם כי פיצה במשחק מספר 4 נגד ראשל"צ שהיה אש), קשה לבחור בו ל'חביב'.

מה שאומר, בעצם, שנותרנו עם רביעיית פיינל פור מאוד לא צפויה, אולי אפילו הזויה בלשון ימינו: רוברט רות'בארט עם שמונה נקודות, אייק המכובד עם 7, מארק ליונס עם 6 ורנה רוז'ו עם 5.

שניים מנהריה שבקושי שרדה בליגה, ושניים ממכבי חיפה שידעה עונות יפות יותר?

מעניין, מעניין. לך תסביר.