השנים עוברות, זה לא משתנה.

נבחרת טורקיה תשחק הערב נגד נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה לנשים. זו נבחרת שזכתה במדליית כסף באליפות אירופה 2011 והוסיפה זכייה במדליית ארד ב-2013. בעונה שעברה סיימה חמישית.

אעפ"כ, ידיעות אחרונות וישראל היום, למשל, ויסלחו לי האחרים שלא הגעתי אליהם, מקפידים לזרוק את קידום המשחק לתחתיות העמוד, להשתמש בצילומי ארכיון של שי דורון – כמה צפוי – ולא לשלוח צלם או כתב, או צלמת וכתבת, אל קווי האויב.

נכון, כדורסל נשים לא מתקרב ברמת החשיפה, העניין והאהדה הציבורית לכדורסל גברים, אבל אפשר וכדאי לדעת להתעלות ברגעים מסוימים. ביקור של נבחרת בכירה כמו טורקיה הוא הזדמנות כזו, ושוב פספסנו, החמצנו, חטאנו.

מה לגבי מספר מלים עם כוכבת הנבחרת היריבה? איזשהו ציטוט מהמאמן? צילום עדכני של הטורקיות באימון שלפני המשחק, או בנחיתה בשדה התעופה בארץ?

כשהוא הגיע למשחק בארץ, לא חשבו פעמיים. מירסאד טורצ'אן

במקום זה, כמו תמיד כשמדובר בענפים קטנים וצדדיים כביכול, נתפסים לתקרית כדי לנפח את הסיפור. באתלטיקה יספרו לנו על שימוש בסם אסור, בג'ודו על ספורטאי אירני שסירב להתחרות נגד הישראלי, ובשייט יחדדו סכסוך בין מתחרים כדי להצדיק כותרת גדולה מהרגיל. כאן, במקרה של נבחרת הנשים, ישנה 'תקרית ההמנון' מהמפגש הקודם.

במלים אחרות: ב'זכות' התקרית המשחק הזה שווה יותר עניין מהרגיל ולכן נכבד אותו בכותרת עם נוכחות. בלעדיה, ייתכן שהסיקור היה מצטמצם לכדי סתימה בטור צד צר.

2016. שום כלום, וגם כלום שום. דלוח, מלוח ושאר טעמים תפלים מלווים את הסיקור.

וכמו תמיד, חבל.