התייחסויות מאוחרות לדברים שקורים מתחת לאף, והאצבעות לא מגיעות למקלדת כדי להביע עמדה לגביהם.

הפרישה של מאיר טפירו

על אף החיבה, הכבוד והיקר שהופנו כלפיו בשניותיו האחרונות כשחקן פעיל, ובמיוחד בשנה-שנתיים האחרונות, אני חושב שמאירק'ה רב הרושם יכול היה לפרוש עוד קודם והאדמה לא היתה רועדת. הוא הגיע לגיל מאוחר על המגרש, אנשים עשו לו כבוד והתקשורת גם, אבל אני הרגשתי שעל כל רגע טוב שלו ישנם שלושה פחות טובים. היו יותר מדי רגעים מורגשים של סוף קריירה. התקשורת, אולי מתוך כבוד והערכה לסמל, ליכולת ולהשפעה רבת השנים שהתרכזו בדמותו, חגגה כל מהלך חשוב ומנצח באופן חריג, ונטתה להעלים ולהשכיח רגעים פחות טובים - וגם כאן באופן קיצוני למדי. וזה בסדר, נו. מאירק'ה רכש בזכות את האפשרות שיוותרו לו קצת פה ושם. לטעמי,קצת משך, קצת מתח מדי, ובכל מקרה אין תלונות ואין מענות. תודה על קריירה מלאת עניין, גיבור קשוח.

אדלשטיין כמאמן מכבי ת"א

מאז שב לפרשן בטלוויזיה שאלת הצטרפותו למכבי ת"א היתה עניין של זמן בלבד. נגעתי כאן לא פעם בהשפעה המפליגה שיש לפרשני ערוץ הספורט על התרחשויות בסצנת הכדורסל אצלנו, ובגבול שהיטשטש לחלוטין בין מאמני עבר שהפכו בן לילה או חודש לפרשני הווה. לא מת על זה, אבל זה מה שקורה היום.

בתקופה האחרונה, ככל ששמתי לב, הערוץ הגדיל לעשות ושילב את גרשון ואדלשטיין יחד בשידורים חיים. יותר מאשר קיבלנו פרשנות מרשימה כפולה, זכינו להרגיש בדרך בה מאמנים חושבים כשהם צמודים למיקרופון, ונתקלנו שוב ושוב - במיוחד מי שבקיא ומצוי - באופן בו הם משתדלים, ולא תמיד מצליחים, להימנע מאינטרסים שונים שמנחים אותם. קצת עצוב, די מביך, אבל התרגלנו.

אדלשטיין יעביר את הדיבורים והטונים הנרגשים ומלאי התשוקה לביצועים נרגשים ומלאי תשוקה על הקווים. שם אין מיקרופון, הקהל לא שומע ויש אלפי אוהדים-מאמנים ביציע. אם לא יירשמו ניצחונות והרבה, שום תשוקה לא תעזור. עוד אגע בזה מן הסתם (מקווה, בכל אופן).

לדבר אחד קשה שלא לשים לב: סגל מכבי ת"א שוב התמלא במהירות מסחררת בשמות חדשים של זרים. טקסטים ואני הולכים יחד הרבה מאוד שנים ובכל זאת קשה לי להביע עד כמה הקבוצה הזו לא מעניינת אותי בשנים האחרונות, בעיקר בגלל האינפלציה בכמויות הזרים. אפשר לדבר על הנהוג במדינות אחרות באירופה, ועל כך שכדורסל הפך להיות כפר גלובלי קטן. בשורה התחתונה, אני מתקשה מאוד לראות משחק ליגה ישראלית שבו ישנם על המגרש שבעה זרים, שני מתאזרחים וצבר אחד במצב נתון. וככל שאני מתרחק, קשה עוד יותר לחזור.

שון דוסון

אם אבי מלר היה מדבר על כדורסל, הוא היה קורא לו ודאי שוס דוסון. אני עדיין זוכר אותו משידור שהעברנו בזמנו ב-ONE, כשהוא משחק עם הנוער של מכבי ראשל"צ נגד עירוני נהריה. השנים עוברות מהר וכמעט בלי ששמתי לב דוסון מדורג שני בין קלעי מכבי ראשל"צ בכל הזמנים אחרי ארבע עונות ועוד אחת בה היה רשום בקבוצה, אבל לא קלע. הפער בינו לבין הראשון ברשימה, מיקי ברקוביץ', עומד על קצת פחות מ-700 נקודות. ספק אם שון יחלוף על פני מיקי, ולא כי הוא לא יכול. הוא פשוט לא יישאר כאן יותר מדי זמן. אם ראשל"צ היתה יודעת להשאיר אצלה בזמנו את אפיק נסים, היו קורים נפלאות בטור קלעי כל הזמנים של המועדון, אבל לא בוכים על חלב שנשפך ואפיק משחק הרבה יותר מדי שנים בהפועל אילת, במקום לסגור קריירה מרשימה בפני עצמה במועדון הבית שלו.

האליפות של ראשל"צ

צפיתי בעניין בגמר, ובקאמבק הזוחל של מכבי ראשל"צ מפיגור דו-ספרתי בשלבים מוקדמים של המשחק. יופי של קבוצה בתקציב לא גדול, עם חצי פרי (זוכרים את האייטמון?) שהתפלק לו תואר. אהבתי מאוד את דריל מונרו העונה (רמז לקראת הבחירה הקרובה ב'חביב נולד' החדש? אולי).

בסופו של דבר מי שגנב את ההצגה הוא דווקא ביפיונר מפתיע, ראש הממשלה, שבירך את האלופה החדשה במילים: "אתם לסטר של הכדורסל הישראלי". יש לפטר את כותב הנאומים או יועץ התקשורת או האיש שלוחש על אוזנו בענייני ספורט, ולמנות איש כדורסל חרוץ – מיד.

אגב, בהזדמנות זו הנה מייל שהגיע לאחרונה ובו כותב הקורא המסור מייקי: "היה פעם אדם בשם אילן ברמי-רוזיליו שכתב אייטמון מלא כאב ויסורים על מכורתו, הלוא היא מכבי ראשל"צ, המכהנת כיום ובשנה הקרובה כאלופת המדינה. אני הקטן אשמח לקורא מהגיגיו כאן, על גבי כדורסלע האתר". אילן, שמעת?

כדורסלע-האתר

מייל שהגיע מהקורא המכובד אריאל: "בימים האחרונים שיש מאבקים יפים בכל הזירות של הכדורסל אני נכנס פה לאתר אחרי שהרבה זמן לא נכנסתי. ופשוט קצת עצוב לי לראות שאין כמעט התייחסות לאקטואליה חשובה זאת. עצוב זאת מילה כבדה. אחרי הרבה שנים שעקבתי פתאום לראות את זה קשה. האתר בשבילי הוא הרבה מעבר לכדורסל.....בהתחלה הכדורסל היה באמת העיקר. אך לאחר מכן, הכדורסל נהיה רק תירוץ לביקורים. בכל מקרה, אם זה רצונו של בעל הבית, אני הראשון שמבין".

אוי אריאל, אריאל. אין זה רצונו של בעל הבית כלל וכלל. ברם, כפי שפורסם בלעדית ובלבדית גם יחד לפני מספר רב של חודשים, בעל הבית שינה תפקיד ותפקוד בשנים האחרונות. הוא רחוק מאוד מהמקלדת ואם מגיע אליה – נותרות בו מעט מאוד אנרגיות לכתיבת אייטמונים מלאי השראה, והיא משמשת בעיקר לעריכת חוזים לשחקנים ושחקניות, ושליחת מיילים לקבוצות, סוכנים זרים ומה לא. הכדורסל ההוא - הגדול, החשוב, העיקרי, המרכזי והפופולרי - הפך לרקע, בעוד הזירה השולית הפכה למרכזית (לאומית, ארצית, נשים, נוער). מי שהיה פעם נשיא עיתונאי-פרשן שזמנו בידו, פחות או יותר, הוא היום נשיא סוכן שחקנים עסוק מאוד המנסה לפלס דרכו בתוך ג'ונגל סבוך מלא דרדרים ונחשים.

מנסה לסחוב, יו נואו, אבל באופן כללי בקיצים בפרט - שהפכו לפתע לתקופה החמה ולא הנינוחה והרגועה – כמעט שאין הזדמנויות לשרבט דברי תורה כאלה ואחרים. מחשבותיי מופנות לעשרות רבות של אנשים ספציפיים שעלי לשרת, לקדם ולטפח, ואין לי ספק שבני העם הצמאים או מקווים עדיין לאייטמונים חמים ושוטפים בעקבות אירועי ניוז, נפגעים מכך. היה בטוח, אריאל, שהתחושה כבדה מאוד גם אצלי. עם זאת, אנא סלח ומחל יען זה מה יש.

ועכשיו, האם אתה הראשון להבין?