לכבוד הנשיא שלום,
בטורו בעיתון שפעם הייתה לו מדינה, יצא האריה השואג בפעם המי יודע כמה בקריאה לצמצם את מספר הזרים, לבטל את הקלות המס ולשלב יותר צעירים במדי הקבוצות בישראל ואם אפשר, בכלל מדינות היבשת. הכדורסל הלאומי, שבו הספרדים הם ספרדים והאיטלקים איטלקים ולא גדודי סרבים, אמריקאים ומונטנגרים, שמחולקים בין הקבוצות על פי רמות שכר וקשרים של סוכנים מוצא חן בעיניו יותר ולמען האמת מדגדג גם לי במקומות נעימים.
מאידך, הגלובליזציה של היום, מוחקת גבולות לאומיים במהירות והופכת את הכדורסל עליו מדבר האריה למצרך ארכיוני וכל זה עוד לפני שנוגעים בחוקי בוסמן ובפתיחת הליגות לזרים.
מירוטיץ' ואיבקה ספרדים, משפחת אנטטקומפו על שלל בניה (וכל הכבוד להורים החרוצים!) מייצגת את יוון, נבחרת צרפת כבר מזמן מאוכלסת בעיקר במהגרים ובני מהגרים מהקולוניות לשעבר ובענף ההוא שלא נזכיר את שמו כבר רואים את הדור הבא של התופעה, עם אין סוף מהגרים, פליטים ובני מהגרים שמציפים את הנבחרות הלאומיות.
לנו יש גדודים של בני מתאזרחים בעתודה ובנוער ושון דוסון אחד, שהפך כבר מזמן לתגלית הגדולה של הכדורסל בישראל ולנושא הדגל של התופעה.
לא רואה מצב ואפשרות שנמשיך לדחות את האבות, לחוקק נגדם חוקים שמונעים מהם לשחק כאן, או מקשים עליהם מאד לקבל כאן מעמד שווה ואז נרוץ להתבשם בבנים ונזדרז לחזק בהם את נבחרות ישראל השונות על הגב של אבותיהם, שנדרשים בכל פעם שאקוניס, או רמי כהן לא מרוצים, לעבור שבעה מדורי גיהינום בדרך לתעודת הזהות.
מי שחוקק את חוק בריסקר יכול להתבייש כשהוא קושר כתרים לראשו של הבן מייקל, מי שעיקם פרצוף מול דריק שארפ מחזר היום לפתחו של דריק שארפ הבן וכאמור, הרשימה עוד ארוכה עם ליף, בלאט ואחרים וכל זה עוד לפני שדיברנו על שולדברנד, חנן קולמן ויאן מרטין, שהם צאצאי אירופיים שעברו כאן.
יכול מאד להיות שאנחנו לא אוהבים את זה, לא מן הנמנע שזו לא ממש כוס התה שלנו והכדורסל של פעם הרבה יותר נעים לנו, אבל אלו פני הדברים כיום, נאהב אותם, או לא. עוד לפני שמתחילים לאזרח ולייבא זרים, יש לנו כבר ישראלים מן המניין שלולא נולדו כאן (ובחלק מן המקרים גם גדלו כאן), היינו ממהרים להצמיד להם את התואר "שחקן זר", או "מתאזרח" ולהגביל את יכולתם להשתתף בליגות השונות, סתם כי זה מוציא את העיניים לכמה מאמנים ולא מתיישב טוב עם הפנטזיה שלנו על 12 צברים צעירים עם שמות עבריים, נצר לניצולי שואה, טבועי אגוז או לצועדים ברגל מאתיופיה.
אביעד קורמן
