נראו לאחרונה
 
 
הספר "דאנק בפרצוף"   הספר "דאנק בפרצוף"
לפרטים נוספים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
   
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אין לו את הפרצוף
תיכף לא נזכור שארז אדלשטיין אימן את מכבי ת"א, אז לפני שזה קורה, בהנחה שלא קרה עדיין, עוד כמה מלים בעניין הזה.
29/10/2016    
 

שמחת תורה, אסרו חג (נשמע כאילו עבר חודש לפחות) ובהמשך מספר ימים עסוקים של פוסט תקופת חגים ארוכה, הקשו עלי להצטרף סימולטנית לשירת המקלדות בעניין פיטוריו של ארז אדלשטיין, שעכשיו הוא, בעצם, יותר מתמיד, מאמננו האדמוני לשעבר.

מצד שני, היה די נוח לעקוב מבחוץ אחר כל מי שיש לו מה לומר, ויש רבים כאלה. הרבה במות, הרבה נואמים, הרבה מגיבים לנואמים והרבה מגיבים שמגיבים למגיבים.

בעלי האינטרסים עבדו שעות נוספות, מי מהצד של אדלשטיין ומי מהצד של מעסיקיו לשעבר, והתוצאה: מחזה לא מלבב בעליל שברוח מאפייני הזמן קשה להפסיק לצפות בו. סכינים, צלקות, אגרופים מתחת לחגורה, רכילות חמה וגועשת, מידע חלקי או מסולף, כביסה מסריחה בחוצות האינטרנט, הכפשות וביקורות וחיסול חשבונות. שחור על גבי לבן ואיכס-פיכס כחול אשר על שפת הים לרוב.

רמי הדר

זה היה די נורא, יש לומר.

כתבתי לא מעט לאורך השנים על האינטרסנטיות הרבה במיוחד שמאפיינת את התקשורת ומוביליה בעיקר בשנים האחרונות. יותר מדי שנים. אולי אני יפה נפש, אבל זה כ-ל כ-ך דוחה. אפשר לעקוץ פעם אחת, אפשר לחגוג בציניות או בהומור פעמיים, אבל כותבים ופרשנים שמנצלים במות בעקביות כדי לקטול, לשרוף, ללכלך ולהכפיש, ואין נגדם שום סנקציה? מביך לראות אנשים מבוגרים שמתנהגים כמו ילדים קטנים ולא מסוגלים לעצור בעד עצמם, מאפשרים לאירועי עבר, לחשבונות פתוחים וליחסי קירבה לשלוט בהם.

אין יותר אובייקטיביות מלאה. וגם אם היתה, היא כבר לא ערך והיא בעיקר משעממת. אנשים מעדיפים להגיד 'איזה גועל', ושנייה אחת אחר כך לרוץ לשמוע מה אמר זה שיש לו מיקרופון ומכיר את המערכת מבפנים, או ההוא שכותב טור ומכיר את רמי הדר מקרוב. או להיפך – קודם לרוץ ואז לגלגל עיניים.

זמן רב חלף מאז פורסמו כאן, ולא רק כאן, אזכורים והערכות לגבי מינויו העתידי של אדלשטיין למאמן מכבי ת"א, בדיוק כמו שקרה עם עודד קטש לפניו, ודמויות נוספות שנשאבו למערכת לראשונה או הוחזרו אליה בעקבות חשיפה עקבית בטלוויזיה. נוצר מעגל קסמים מעניין, שמזכיר קצת הבדלי מיומנויות בשיחות דרך מסכים לעומת שיחות פנים אל פנים. יושב המאמן-פרשן באולפן ומפליא להסביר, בעזרת הילוכים חוזרים וסימון עיגולים וחצים על תמונה שהוקפאה מתוך משחק, מה בדיוק לא עובד בקבוצה. הוא עושה את זה כל כך טוב בתנאי המעבדה הללו, ויש לו כל כך הרבה זמן להתכונן ולהיערך, עד שהוא נשמע כמו הפתרון האידיאלי להיות המאמן בעצמו. רגע, הוא הרי גם מאמן מחוץ לחייו הטלוויזיוניים ויודע טוב לפחות כמו המאמן שמתקשה על הקווים כרגע, ואולי גם יותר, לא? אז בואו נשלוף אותו מהאולפן וירד נא אל החיים האמיתיים כדי לסדר את מה שמקולקל. אותו טרם ניסינו.

ואז אלוף התכתבויות הצ'טים מגיע אל הרחוב ההומה והדחוס וקצר הרוח, ונאלץ להתכתב עם המציאות שבמגרש במקום עם קהל צופים מעבר למסך. מתברר שהוא שכח איך מנהלים שיחה מול בשר ודם, ולא מסוגל להחזיק מעמד או לשמור אותה מעניינת וערנית. כי לדבר ולהסביר מהצד במסגרת אירוח בן 10 דקות באולפן מצריך בעיקר ידע טכני ועברית רהוטה יחסית, זה לא דומה לניהול מערכת מקצועית שלמה מעמדת המאמן דקה אחר דקה בזירה עצמה וברמות הגבוהות באמת והמלחיצות באמת של הכדורסל. שלא לדבר על צורך בעברית רהוטה, היא הרי כבר מזמן נעלמה מהמגרשים במיוחד אם יש לך שמונה זרים בסגל.

הבא בתור ואם לא הוא אז אחריו, מתישהו, יהיה שוב פרשן-מאמן רהוט שמיטיב להסביר את הכישלונות ואפילו מציע פתרונות בתנאי חממה. הוא ייפגע מהסטירה שיחטוף במוקדם או מאוחר, בתורו, ויחזור כנראה לסיבוב אימים באולפנים כדי לטנף ולקנטר, בתורו.

ואיכשהו, מאוהדי כדורסל שבסך הכל רוצים לעקוב אחר הקבוצה שלהם וליהנות העסק הזה הפך למציאות וירטואלית, או וירטואליה מציאותית עם קורבנות, מודחים, שבטים, מחנות, מנצחים לקטעים קצרים ותקציר הפרק הבא.

הלאה.

הזמן רץ ורמי הדר כבר אחרי שני ניצחונות יורוליג בשני המשחקים הראשונים שלו. עוד שתי דקות לא נזכור שאדלשטיין אימן את הקבוצה הזו בכלל. ובכל אופן, אני חושב שלאדלשטיין פשוט אין הפרצוף הנכון למכבי ת"א, והביטוי הזה מכיל בתוכו את סך כל התכונות הנדרשות ממאמן במערכת חזקה וגדולה במיוחד. ספק אם ידע נכלל בחמש התכונות החשובות יותר להצלחה של מאמן במערכת הנוכחית של מכבי.

כמו שלא כל אחד יכול להיות זמר או קריין, כי אין לו את הקול המתאים, וכמו שלא כל אחת יכולה להיות דוגמנית כי אין לה את המראה הנכון, וכמו שלא כל אחד יכול לעלות על במה ולנאום מול אלף איש כי הגרון שלו נחנק מהתרגשות והברכיים שלו רועדות -לארז אדלשטיין אין את הפרצוף הנכון למכבי ת"א.

הוא לא קשוח, הוא רומנטיקן. הוא לא מחוספס, הוא רגיש מדי. הוא לא מנטרל רעשים, הם אוכלים אותו מבפנים. הוא אוהב כדורסל באמת, אבל מאמן טרוד היום בעוד שורה של עניינים מלבד לעסוק בכדורסל נטו ובזה הוא נופל. גם אם ישרטט את התרגיל הכי יפה שיש והכדור יעבור בין כמה ידיים לפני שייכנס פנימה – זה לא יעבוד לאורך זמן. אין לו את הפרצוף לעמוד מול שדרת הניהול העוקצנית והדורסנית של מכבי ת"א. צריך להכיר רק קצת את אדלשטיין ורק מעט את האנשים המובילים במכבי ת"א שלא התחלפו כבר עשרות שנים, כדי לדעת שזה מה שגמר את הסיפור ולא ההגנה שספגה 90 נקודות, או ההפסדים למילאנו וריאל מדריד.

אדלשטיין נהג להשתמש פעמים רבות בתקופתו כפרשן (שעוד תחזור, אלא מה?) בתשומת לב רבה לשפת גוף של שחקנים, כנקודה שניתן לצאת ממנה לתובנות על הרגלים ותפקודים. לו היה מתבקש לתאר את שפת הגוף של עצמו מן הרגע בו הצטרף למכבי ת"א ועד למועד ההיפלטות שלו, היה ודאי מדבר על בלון שיצא ממנו האוויר, על חזה מוצק ונפוח מגאווה שהתרוקן והפך רופס, ועל קומה זקופה אשר שחה בהדרגה. כל אלה סממנים להליך שעבר עליו בתוך המערכת, וכל אלה מעידים על ההגדרה השכונתית מלמעלה: אין לו את הפרצוף הנכון למקום הזה. עדין מדי, לא בא להם טוב, הם לא יושבים לו נוח. אין לי מושג אם יודה בזה אי פעם, אבל לתחושתי הוא מבין בדיוק על מה אני מדבר.

האם רמי הדר היה צריך ללכת איתו הביתה? יו נואו, היה אומר על זה ודאי דווין סמית', ומשם משאיר את הבמה למישהו אחר, כי בדרך כלל אין לו משהו מיוחד לומר, החיים לוקחים את כולנו לכל מיני מקומות משונים ומצבים לא שגרתיים. הם מלמדים אותך שאין חברויות שנמשכות לנצח, במיוחד אם הן הוקמו על בסיס מקצועי. הדר קיבל את הזדמנות חייו, והיה צריך להחליט אם הוא לוקח אותה במחיר שלא ידבר יותר עם אדלשטיין לאורך שארית חייו, פלוס עוד כמה לכלוכים תקשורתיים שישרטו את דמותו עד שייעלמו מאליהם עם הזמן. הוא בחר. זכותו. שיחיה עם זה, ואני חושב שזו לא גזרה קשה מדי לחיות עם זה. כאמור, בעוד שתי דקות לא תזכרו שאדלשטיין אימן את הקבוצה הזו, והדר כבר עסוק בהכנות לברצלונה, חי את החלום, גם אם יהיו כאלו ואחרים שימשיכו להבאיש את צעדיו מהעבר הרחוק ועד לעתיד הקרוב.

רמי הדר

האם רמי הדר יכול להצליח, והאם הוא מינוי ראוי? התשובה לא רלוונטית בכלל, וכל ניחוש, תגובה והערכה יכולים לעלות בגורל בתום העונה כתשובה המדויקת. לקבוצה הזו מונו לאורך השנים מאמנים עם רקורד מוצלח יותר, מרשים בהרבה, ופוטרו או הפסידו אליפויות. אז אוקיי, נחצו כאן קווי רזומה, הועפו לעזאזל כל מחסומי ההישגיות וזה אולי יישמע מופרך, אבל בכלל לא בטוח שמאמן שוליים, אבל מאמן, שהתקדם בשנים האחרונות והגיע למעלה, הוא פחות טוב משחקן עבר גדול שזה עתה סיים קריירה והפך למאמן בזכות השם הגדול שהיה לו כמו עודד קטש, גיא גודס, שאראס, פנאיוטיס ינאקיס בשעתו ואחרים. נכון, הדר אימן בלאומית לפני כמה שנים ואפילו פוטר, אבל בעונות האחרונות הוא לגמרי חלק מהעניין פה, ואת העונה הנוכחית פתח כחלק מהמערכת וכבר היה זמין לה. לקבוע שהוא ינצח פחות משחקים עד תום העונה מצ'אבי פסקוואל, לו היה נוחת פה מחר ושק של ניסיון ביורוליג על גבו? לגמרי הטלת מטבע בעיניי. כאמור, מאמן כדורסל זה לא מה שהיה פעם, כי החיבור למערכת ולשחקנים, האישיות והעמידה מול ההנהלה קריטיים, ולהוביל קבוצה ברמה הטקטית כבר לא הפן המוביל.

1,200 גרם טקסט. עד כאן.

 
 
שוטה הנבואה
 
 
"מה אתה יודע, המדווחים מדווחים שאני עשוי לחזור לירושלים". ...
 
 
יבגני פשוטין בחזית. ומיהו עוזרו בתחתית הצילום מצד ימין? ...
 
 
סילבן לנדסברג מצטרף ל"זה א-ב של כדורסלע". בשעה טובה, חבוב. ...
 
 
 
 
 
 
 
Powered By Art-Up