נראו לאחרונה
 
 
מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99    מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99
לפרטים נוספים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
   
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
להחליף את האמריקאים
פעם חשבתי שצריך להחליף את העם, עכשיו אני בטוח שצריך להחליף גם עמים נוספים. הכל בגלל צוותי השידור של ESPN, חלשים שכמותם.
22/3/2017    
 

שידרנו העונה את UCLA שש-שבע פעמים, אני מעריך. באף אחד מהמשחקים לא ניתן היה לקלוט את ברד ליף האגדי ביציע. באף אחד מהמקרים לא התעכבה המצלמה על פניו של אביו של טי ג'יי ליף, מהשחקנים הבולטים של הקבוצה העונה ומי שמוביל אותה בנקודות ובקטגוריות סטטיסטיות נוספות.

שאלתי, גם את עצמי וגם בשידור, לאן נעלם ליף האבא? הייתכן כי אינו מגיע למשחקיו של בנו הנמצא בצמרת כדורסל המכללות היום? לא, נראה שהוא שם איפשהו, ביציע, לבטח במשחקי הבית של הקבוצה. הייתכן כי האמריקאים הקלושים לא מזהים את מי שעצר את שושלת האליפויות ההיסטרית של מכבי ת"א אי שם בניינטיז יחד עם שפרק'ה, קנדי, הזיקית ושאר חברים? או, זה כבר נושא לדיון.

סביר להניח שאם מישהו בצוות השידור של ESPN יזהה את ליף ויחליט להתעכב על פניו לרגע או שניים, הכיתוב על המסך לצד שמו והעובדה שהוא אביו של טי ג'יי יהיה: שיחק באוניברסיטת אוונסוויל בשנים כך כך. כאלה הם האמריקאים. ציניים להחריד. ולעיתים אף חסרי מושג, כן?

יגידו לך ברגע הנכון שזה עתה נקלע הסל ה-1200 של שחקן מתחת ל-1.90 ב-ACC מאז 15 ביוני 2011, אבל את אחד מגדולי הגדולים בכל הגדלים – לא יודעים לזהות.

ולפתע, בשידור האחרון, כאשר UCLA שוצפים את המגרש במחצית השנייה כדי לנער מעליהם את סינסינטי ולתפוס מקום בסוויט 16, עברה המצלמה על דבוקה מאוהדי הכחולים ביציע. לונזו בול להט, טי ג'יי ליף דינקק, ברייס אולפורד נתן את האות בשלשה נאה כרפאל וכמה עשרות כחולים נעמדו על רגליהם ובהם, שכה יהיה לי טוב, ברד ליף חסר התקדים. שיבה בשערו, מעט תפוח, לא נכחיש. אבל זה הוא – ברד ליף האחד והיחיד והמיוחד וחסר התקדים, האיש אשר עד היום נכלל בין חמישה השחקנים (מעריך, לא שאלתי את עצמי) שהכי אהבתי לראות משחקים בישראל.

באותו רגע הרהרתי האם אבא ליף, שקלע פה עונשין בסביבות 90% עונתי או משהו כזה, חי בשלום עם העובדה שבנו מגרד את ה-70% מלמטה. ובעודי חושב, והנה זה שוב כעבור מספר דקות: UCLA מגדילה את ההפרש ומבססת ניצחון מול שחקני סינסינטי שאיבדו את הראש, והמצלמה חולפת ביעף על פני היציע, ואבא ליף מוחא כפיים לבנו ולקבוצה כולה, אבל לא – היא לא מתעכבת לרגע. ברד ליף הוא רק עוד אוהד, איש אינו מזהה אותו, אין כיתוב על המסך, אין קלוז אפ. הוא אפילו לא כוכב אוונסוויל, שלא לדבר על האיש שקטף את הדובדבנים כדי שיהיה לפיני גרשון מה לאכול.

כמה חלשים האמריקאים האלה, יאאא אולוהייים. ניתן להם צ'אנס נוסף להתעלות על עצמם לפנות בוקר יום שבת במשחק בין UCLA לקנטאקי שמתחיל בסביבות 04:40.

 
 
שוטה הנבואה
 
 
אבל כבד
 
 
מי השחקן? ...
 
 
פעמיים אלוף אירופה עם מכבי ת"א, מדליסט כסף עם הנבחרת. ...
 
 
 
 
 
 
 
Powered By Art-Up