שלשת ניצחון בשנייה האחרונה במשחק ביתי של נבחרת ישראל לעיני המשפחה, החברים ובשידור חי. על זה, בעצם, חולמים ומפנטזים שחקנים צעירים. תסריט שלא מתפוגג אף פעם, בעצם, גם לא כשחקנים בוגרים בני 30.

אתמול זה קרה לטל לב, בת 20, בניצחון 56-59 של נבחרת הנשים על המקבילה מפורטוגל והיא עמדה במרכז החגיגות.

הצילומים מתוך האתר ספסל

המוטיבים של הדרמה גדולים אף יותר, אם מתייחסים לנתונים הבאים:

לב עמדה על 0 מ-6 מהשדה ומדד מינוס 5 בתחילת השבוע במשחק חוץ נגד בריטניה, ולזה יש להוסיף 0 מ-3 מהשדה במשחק המדובר עד לרגע בו קלעה את סל השדה היחיד שלה, סל הניצחון המקפיץ.

היא שותפה במשך 11 דקות וחצי בערך בהמשך השבוע נגד פורטוגל, ולאורך הרבע האחרון ישבה על הספסל, עד להחלטה של הצוות המקצועי לזרוק אותה פנימה לזריקה – בעקבות פסק זמן שהתרחש 6-7 שניות לסיום.

הפלוס-מינוס שלה במשחק, גם אחרי אותה שלשה מנצחת, היה החלש ביותר מבין כל שחקניות הנבחרת.

ומעל כל אלה – בעקבות בוררות בין שתי אגודות, לב לא החלה את העונה וישבה בחוץ לאורך כל חמישה המחזורים שהתקיימו עד עכשיו בליגה לנשים.

במלים אחרות: הכדור היחיד שנכנס לשחקנית שלא שיחקה בליגה מפתיחת העונה, הוא גם סל הניצחון במשחק דרמטי שייצב את נבחרת ישראל והחזיר אותה לתמונת הסיכויים לעלות לאליפות אירופה.

יש את זה ביותר אגדתיות?

איש לא יזכור את ה-0 מ-9 המצטבר עד לשלשה, או את הפלוס-מינוס השלילי בשני המשחקים. רק בודדים יטרחו בעתיד לספר שלא שיחקה מפתיחת העונה. גם גילה הצעיר יוצנע בפרספקטיבה של שנים קדימה, אף שהוא חלק משמעותי מהסיפור. המהדרין יוסיפו את התושייה וההברקה של המאמן ועוזריו ששלפו אותה מקצה הספסל אל לב הסערה בתזמון שהתברר כמושלם.

אבל זה היה מסוג המשחקים שיסומן לתמיד על שם המבצעת. טל לב סובבה את הרולטה במקום ובזמן הנכונים, ונפל לה הכי טוב שיכול להיות. בבוקר שאחרי היא על המסלול שמוביל לקריירה מקצוענית עשירה ומספקת.