יש לו כל מה שצריך, על הנייר: אתלטיות שלא רואים כל יום מישראלי, זריזות וסייז סביר בהחלט עבור העמדה שלו. בתיאוריה, הוא אמור להיות הרכז הראשון של נבחרת ישראל לכמה-שנים-טובות-קדימה ופותח (ספטמבר 2019) עונה שביעית בליגה כשהוא רק בן 24. בפרקטיקה, על אף שהמספרים מלמדים על גרף שיפור מתמיד, נראה שהוא הולך אחורה במקום קדימה, או לכל הפחות צועד במקום.

פעולות מסובכות כמו גג על שחקן גבוה, דאנק מהדהד שמכניס יריב לפוסטר או קרוס אובר מהיר וקטלני הוא יודע לעשות אולי יותר טוב מכל ישראלי אחר, לא רק עכשיו אלא גם כמה שנים טובות אחורה. הבעיה היא אולי בפשטות של הדברים. בעצם, כשחושבים על זה, הוא אולי מייצג נאמנה את הדור החדש של הכדורסלנים: קצפת ודובדבנים על חשבון לחם וחמאה, אם להשתמש בקלישאה של הדור הישן של העיתונאים.

תציצו רגע בקליפ ביצועים שלו ותתקשו להאמין שהוא משלנו. נראה כמו מיליון דולר. אבל לאורך עונה שלמה, משחק שלם או אפילו רבע שלם, קשה שלא לכעוס: הלו בחור, אתה יכול יותר מזה. הרבה יותר. תקצץ באיבודים הלא מחויבים, תישאר ערני בהגנה, דע מתי לקחת צעד קדימה ומתי אחורה. כמה פעמים בעונה הכל מתחבר לו וזה נראה נהדר: פתאום הקליעה נופלת כמו שצריך, פתאום הוא משחק כמו מנהיג, יודע את מי להפעיל ומתי. זה בדרך כלל נגמר במשחק של 20 נקודות וכמה אסיסטים יפים, אבל לא תמיד זה מספיק גם בשביל שהקבוצה שלו תנצח.

חוסר היציבות מלווה אותו לא רק על הפרקט, אלא גם מחוצה לו. ניצוצות במכבי חיפה, פריצה בבני הרצליה, עונה יפה במכבי אשדוד אצל מאירק'ה גיבור-קשוח ומשם לקדנציה "ארוכה" בעירוני נהריה – שנתיים שלמות, מלאות בעליות ומורדות. דווקא כשנראה היה שמצא לעצמו איזשהו בית בעין שרה, החליט לנדוד שוב, הפעם לגלבוע/גליל. ככה קשה להתקדם ולהתפתח.

זה רק חלק מהסיפור כמובן. בכל הקבוצות הוא היה ישראלי בכיר גם בגיל צעיר, קיבל את המפתחות מהמאמנים ואפילו שימש כקפטן בנהריה. לרגעים לא מעטים היה נדמה שהנה הוא עושה את קפיצת המדרגה הגדולה באמת, בתקשורת כבר הזכירו אותו כמועמד למכבי ת"א והפועל ירושלים, אבל אז שוב הגיעה תקופה פחות טובה וההייפ דעך. בחלק מהמקומות האלו הונחת לצדו רכז זר עמוק לתוך האביב בואכה הקיץ כדי למנוע ירידת ליגה.

יכול להיות שאלו בכלל מאבקי התחתית שלא מתאימים לו? הרי מרבית משחקי השיא שלו בשנים האחרונות היו נגד מכבי ת"א או הפועל חולון. אולי הוא מאלו שצריכים את המעמדים ובעיקר את האולמות הגדולים כדי לפרוח? מהבחינה הזו, יש לומר, הוא יתאים מצוין כנראה ל-DNA של גלבוע/גליל מאז שובה לליגה הבכירה, שמכה שוב ושוב בקבוצות הצמרת ומתקשה דווקא מול הקטנות. זוכר אותו עוד מליגת התיכונים במדי ליאו בק חיפה תחת מיקי גורקה, כבר אז היה ברור שיש פה מציאה, אבל גם אז זו היתה קבוצה קטנה שהפסידה רוב הזמן תוך גילויי כישרון ועצבים גם יחד מצד הבחור.

ומה עם הקליעה? יכול להיות שהגענו לפסקה האחרונה בלי לדבר על מה שרבים רואים בה את עקב האכילס שלו? ברור, הוא חייב לשפר אותה כדי לממש את הציפיות שלו ושלנו. אבל אם צלחתם 400 גרם טקסט והגעתם עד לכאן, כבר הבנתם שיש דברים חשובים יותר. קבלת החלטות, תזמון וקריאת מצבים, שיהפכו את החבילה לשלמה. ויציבות. שלא תלך לנו לאיבוד, הא?