נראו לאחרונה
 
 
קאחה סן פרננדו 1998/99   קאחה סן פרננדו 1998/99
לפרטים נוספים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
   
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדרקון הראשון שלי
פנאיוטיס יאנאקיס נכנס לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר, מצטרף אל ניקוס גאליס שנמצא שם מזמן וגורם לסר ש. הרמלין לכתוב כמעט קילו טקסט. הכבוד שלנו.
27/2/2021    
 

די מדהים לחשוב שכדורסלע-האתר קיים כבר יותר מעשור וחצי, ורק עכשיו אנחנו מגיעים לעסוק בקצת יותר הרחבה בפנאיוטיס יאנאקיס. וכאילו לא די במחדל הזה, אנחנו מצרפים את האגדה והאיש לסוללת הזרים בחיל התותחנים שלנו - אחרי שלא פחות מ-74 (שבעים וארבעה!!) שועי כדורסל כבר זכו לכבוד הזה לפניו. נכון שכל אחד מהם הרוויח את מקומו בחיל ביושר ובצדק מוחלט, אבל לא רבים מהם יכולים להתגאות ברקורד כמו זה של "הדרקון". אפילו לא ניקי גאליס, אלוהי הכדורסל היווני לדורותיו, חברו ושותפו לחלק הארי של הדרך.

יאנאקיס (נולד 1.1.59) הוא באמת מהגדולים שבגדולים, בכל קנה מידה. הראשון שזיהה את הפוטנציאל היה ג'ורג' ואסילאקופולוס, מאמנו באיוניקוס הצנועה, שהשתרכה בראשית שנות ה-70' אי שם בליגה השנייה ביוון. ואסילאקופולוס כל כך התרשם מהגארד הכישרוני, שכבר בגיל 13 צירף אותו לסגל הקבוצה הבוגרת, והחל לתת לו דקות משמעותיות בכל משחק. בתוך שלוש עונות, הוביל יאנאקיס את איוניקוס לליגה הבכירה, ובמקביל - כיכב כמנהיג נבחרת הקדטים היוונית, שזכתה במדליית כסף היסטורית באליפות אירופה. שנה מאוחר יותר, הוא הוקפץ הישר לסגל הנבחרת הבוגרת.

היתה לו יד נהדרת מכל הטווחים, עובדה שהפכה לקטלנית במיוחד עם הכנסת קשת השלוש, וגם יכולת חדירה מצוינת שהתבססה על שליטה בכדור בשילוב המון כוח פיזי, הבנת משחק עילאית והגנה עיקשת ונושכת. אבל מעבר לכל אלה, היתה המנהיגות. המשהו המיוחד הזה, שגרם לכולם להתאחד מיד אחריו בכל קבוצה אליה הגיע. תמיד דוחף את כולם קדימה בנחישות בלתי מתפשרת. תמיד עם הבעת פנים שגרמה לך לחשוב שאוטוטו הוא יורק אש. דרקון, נו.

אחרי חמש עונות בהן סייע לאיוניקוס להפוך לגורם לגיטימי בליגה הראשונה, בא הערב עליו מדברים ביוון עד היום. ב-24 בינואר 1981, פגשה איוניקוס את אריס סלוניקי. גאליס, ה-כוכב של אריס ושל יוון, היה כהרגלו בלתי ניתן לעצירה, והמטיר לא פחות מ-62 נקודות על ראשי האיוניקוסים. אבל יאנאקיס היה אפילו יותר מדהים, סירב להיכנע ולהחטיא וקלע 73 (!!) משל עצמו. כשהתפזר עשן הקרב, הראה לוח התוצאות על 113:114 לאריס. "מהרגע הראשון שנפגשנו בנבחרת, ידעתי שאני רוצה לשחק איתו כל הזמן באותה קבוצה", אמר גאליס באחד הראיונות, "אבל אחרי המשחק הזה, הרגשתי שאני פשוט חייב אותו איתי".

זה לקח עוד שלוש שנים ולא מעט לחץ פיזי לא מתון, אבל בסופו של דבר יאנאקיס עבר לאריס תמורת סכום חסר תקדים באותם ימים של 42 מיליון דרכמות, כדי ליצור את אחד הצמדים הקטלניים ביותר בתולדות הכדורסל האירופי. אגב, על מנת לשכנע אותו סופית להגיע לסלוניקי, כללה אריס בעסקה גם מכונית BMV וחנות למוצרי ספורט.

בראשות גאליס ויאנאקיס, השתלטה אריס לחלוטין על הליגה ביוון, וזכתה בשבע אליפויות רצופות (1991-1985, כולל רצף של 80 משחקים ללא הפסד לאורך הדרך) ובשישה גביעים. במקביל, הובילו השניים את נבחרת יוון מחיל אל חיל, כשהשיא היה כמובן הזכייה ביורובאסקט 1987.

הייתי שם, ביציעי 'היכל השלום והאחווה', באותו קיץ בלתי נשכח, כשהנבחרת של קוסטאס פוליטיס שרפה את הפרקט כל הדרך אל דפי ההיסטוריה. גאליס היה אלוהים, פאסולאס וכריסטודולו היו כוכבי על, יואנו, פיליפו, קמבוריס, רומנידיס ואנדריצוס היו צוות מסייע אדיר, אבל לא היה שום ספק מי מנהל את ההצגה, מי המאמן על המגרש, מי אחראי על הטרפת הקהל (לא שממש היה בזה צורך, כן?) ומי מטיל אימה על השופטים. הרבה קפטנים ראיתי בחיי. אחד כמו יאנאקיס קשה למצוא. קשה מאוד.

מי שחשב שהאליפות ב-87' היתה מקרית, או רק בזכות הביתיות, קיבל את התשובה שנתיים מאוחר יותר בזאגרב, כשיוון שוב הגיעה לגמר האירופי. אלא שהפעם, לא יכלו היוונים ליוגוסלביה הגדולה של פטרוביץ', דיבאץ', קוקוץ' וראדג'ה - ונאלצו להסתפק במדליית הכסף המכובדת.

במקביל, הפכו גאליס ויאנאקיס את אריס לכוח משמעותי גם באירופה. שלוש פעמים ברציפות הגיעו לפיינל-פור, ושלוש פעמים הפסידו בחצי הגמר ונאלצו לראות מישהו אחר מניף את הגביע הנכסף. ב-88' בגנט הם לא יכלו לטרסר מילאנו של מקאדו, דאנטוני ומנגין, שיומיים אחר כך זכתה בתואר על חשבון מכבי תל אביב. שנה אחר כך, במינכן, היתה זו אותה מכבי שעצרה את אריס (רק כדי להפסיד בגמר ליוגופלסטיקה הגדולה) ובסראגוסה 1990, הם הובסו על ידי ברצלונה. הנחמה באה ב-93', בדמות הזכייה בגביע ספורטה, המפעל השני בחשיבותו, תחת שרביטו של לא אחר מאשר צביקה שרף. אריס גברה על אפס פילזן 48:50, באחד ממשחקי הגמר המזעזעים אי פעם, אבל כמובן שהעובדה הזו לא הזיזה לאף אחד בסלוניקי.

בסופו של דבר, באמת בסופו של דבר - בעונתו האחרונה כשחקן - הגיע יאנאקיס אל הארץ המובטחת. אחרי עשר עונות באריס, ועונה אחת בפניוניוס, עבר הדרקון לפנתינאיקוס, איתה עשה ב-1996 את כל הדרך אל הפיינל פור בפריז. פאו, בה כיכבו באותה עונה דומיניק ווילקינס, סטויקו וראנקוביץ', אלברטיס ואיקונומו, עברה בחצי את צסק"א, ופגשה בגמר את ברצלונה, שגברה בדרבי על ריאל מדריד. יאנאקיס, כבר בן 37 פלוס, עדיין תרם משמעותית עם תשע נקודות, ארבעה אסיסטים ומנהיגות אופיינית, אבל דווקא הוא כמעט גרם להפסד, עם איבוד כדור קריטי ממש בשניות הסיום, כשהיוונים ביתרון נקודה. רק חסימה ענקית (ובלתי חוקית בעליל) של וראנקוביץ' הבטיחה את הניצחון ואת התואר ההיסטורי. ראו בעצמכם ממש כאן.

לא פחות מ-24 שנים בילה על הפרקט כשחקן בוגרים, ורשימת התארים וההישגים שלו בלתי נגמרת. בנוסף לכל מה שצוין כאן למעלה, יאנאקיס הוא שיאן ההופעות (351) והנקודות (5,301) של נבחרת יוון. כן, לפני גאליס, אם כי, למען ההגינות, יש לציין שהוא לבש את המדים הלאומיים הרבה יותר פעמים מחברו. שלוש פעמים נבחר לחמישיית העונה באירופה, ובצדק מוחלט נכלל ברשימת 50 הכדורסלנים האירופאים הגדולים בכל הזמנים.

מיד עם פרישתו ממשחק פעיל, פנה יאנאקיס לקריירת אימון, שכללה, בין השאר, את פניוניוס, מארוסי, אולימפיאקוס ואריס, אבל גולת הכותרת היתה נבחרת יוון, אותה הוליך לזכייה בתואר האירופי ב-2005. לא בדקתי עד הסוף, אבל לעניות דעתי הלא קובעת יאנאקיס הוא היחיד שזכה ביורובאסקט הן כשחקן והן כמאמן. שנה אחר כך, זכתה יוון בהנהגתו במדליית כסף באליפות העולם 2006, אחרי ניצחון בחצי הגמר על ארה"ב של דוויין ווייד וכרמלו אנתוני. בגמר היא אמנם הובסה על ידי ספרד, אבל זכתה שוב בכבוד מלכים במולדת.

יתכבד החבר פנאיוטיס יאנאקיס ויישב עימנו לעולמי עד בחיל התותחנים, כיאה וכיאות לענק ולדרקון במעמדו.

 
 
שוטה הנבואה
 
 
נשיא המדינה מארח גדול בתורה, בחיוך נאה כרפאל ליום העצמאות. ...
 
 
שועטים קדימה: מי השניים? ...
 
 
גם עמית תמיר הוא בעל ערך אצלנו. ...
 
 
 
 
 
 
 
Powered By Art-Up