קופר בוקס הוא האולם הביתי של לונדון ליונס, וממוקם בפארק האולימפי על שם המלכה אליזבת. הליונס אמורים להגיע לארץ ולשחק נגד הפועל ת"א בקרוב.

שיהיו בריאים הליונס ושאהיה בריא בעצמי - הלכתי רבע שעה בגשם שוטף מתחנת האנדרגראונד עד לאולם כדי לראות את המשחק הביתי הראשון של לונדון העונה. ככה זה כשמחויבים לתוכנית הפעולה המפורטת. לא מכיר אף קבוצה בארץ שהייתי עושה את זה בשבילה. אבל כאן - כאן אני חייל ממושמע לעצמי ולרצונותיי. סיכמנו, עצמי ואני, שהולכים לראות משחק של הליונס בלונדון? אז הולכים. שום מבול לא יעצור אותנו.

פנים מוכרות יש אצל הליונס: הרכז ג'ורדן טיילור ששיחק בחולון והיה מצוין ברבע הראשון, והגארד טאריק פיליפ שעבר בהפועל ירושלים. הסנטר גייב אולסאני והגארד הבריטי לוק נלסון בלטו אף הם, ודקות טובות היו גם לדונטה גרנת'האם. סם דקר, פייבוריט שלי מאז ימי ויסקונסין והגמר נגד דיוק ב-2015, לא התלבש למשחק. כנראה פצוע.

המשחק נגמר מהר. קלדוניה, היריבה, החזיקה מעמד משהו כמו 7-8 דקות אבל ירדה לרבע בפיגור 27:19 ובמחצית ההפרש גדל ל-24. בסיום 65:93 קל עם חמישה קלעים בדאבל-פיגרס לזכות הביתיים.

בכנות? אולי בגלל שלא היה ממש פייט, ואולי בגלל הופעות המוזיקה המרשימות שראיתי השבוע, קשה היה לי להתלהב. המשחק הופך עם השנים ליותר ויותר מלאכותי בעיניי, הדגש הוא על שואו, כוכבי האירוע כולו הם בכלל הכרוז, הדי.ג'יי, הסאונדמן והבנות שעסוקות בלדרוש מהקהל לקפוץ או לעודד או להתחרות ביציעים על חולצות המועדון שהן זורקות לשם. כל רגע מת מוקדש לתחרות קליעות על המשטח, בדרך כלל ילדים וילדות. שום דבר שלא ראינו ולא חיקינו כאן בעצמנו ממקומות אחרים.

זה עדיין מאוד יפה ומכובד. אבל זה לא מרגש, זה לא אותנטי בעיניי. חיקוי של חיקוי של חיקוי שהשתרש והפך לבסיס שכולם מקיימים וטוענים שהוא נקרא כדורסל וככה הוא אמור להיראות.

היה חסר לי קצת דם רע, איזה פאול פצצתי ששולח מסר, עבירה טכנית אולי, מישהו מתנדב? עצבים, מתח, לחץ, משחק קצת יותר צמוד אם אפשר. אולי איזו אבוקונת בקטנה, אולי מסך עשן סיגריות כמו בפיוניר בבלגרד, או שכאן כבר הגזמתי.

כך או אחרת, אחרת או כך, כנראה שלונדון, שניצחה במחזור הפתיחה ב-22 הפרש בחוץ, גדולה על הליגה הבריטית.

האולם יפה. 7,000 מקומות יש בו. בהערכה על פי העיניים הלא הכי חדות שלי, היה חצי מלא (או חצי ריק). הזכיר לי קצת את מכבי ת"א במשחקי ליגה ביתיים בשנות התשעים בשנים שלאחר הפסד האליפות לגליל עליון. ניצחונות קלים בדרך כלל, קהל ביתי שיצא לו האוויר אחרי קטיעת שרשרת האליפויות הארוכה, חוסר הצלחה ממשית בגביע אירופה ואולם חצי ריק.

זהו, בינתיים. אני נפרד מחר מלונדון בדרך למנצ'סטר ברכבת, כדי לראות שם הופעה מספר 4 ואחר כך להמשיך להסתובב. פרטים יבואו.

נכתב ופורסם ב-22.9.23.