היה יום מצוין. עזבתי את לאפבורו בדרכי להופעה מספר 6, הפעם של "ביג קאנטרי" בעיר בארנסלי. סיפור של 100 קילומטר בערך. הדרכים ירוקות לגמרי. זה מאבק על הנוף בין עצים למדשאות. או זה או זה, כמעט שאין משהו אחר. פקק רציני ראשון תפס אותי והדרך התארכה, אבל אין לי בעיה של זמן. לא ממהר לשום מקום. קם בבוקר, עוזב מלון אחד בנחת ונוסע למלון אחר באותה נחת. בלאו הכי לא מקבלים לפני 14:00-15:00.

מרי אן הובס היא המגישה בתחנת רדיו BBC 6, למדתי לדעת בימים האחרונים, והיא בוחרת בדרך כלל להשמיע חומרים חדשים. הפעם היא הפתיעה ושתלה לפתע את "אטומיק" הישן של בלונדי. אם לא הכרתם עד היום, כדאי שתכירו.

ככה נראית סיטואציה מושלמת: אוטוסטרדה באנגליה, רכוב על אאודי 3 מודל 2023, דבי הארי שרה אטומיק ברדיו במיוחד בשבילי, 16 מעלות בחוץ, אפור עם קצת שמש, נסיעה חלקה ב-90 קמ"ש (הפקק הגיע רק אחר כך) וירוק מכל עבר. חושב שהרגשתי צמרמורת כשהבנתי את איכותם העילאית של אותם רגעים.

ובערב ביג קאנטרי. הסיפור הגדול היה שגיליתי ממש לפני שטסתי לכאן שהסולן הכל כך מוכשר וכל כך מיוחד, סטיוארט אדמסון, התאבד בתלייה בדצמבר 2001. פשוט לא ידעתי כל השנים האלה ולראייה, אדאמסון לא מופיע בלינק 'לזכרם' בכדורסלע-האתר. העוול הזה בהחלט יתוקן, אם נחיה.

אבל אחרי שעיכלתי את המידע החדש, ומכיוון שלא עקבתי אחר הלהקה הרבה שנים, המחשבה העיקרית היתה מה יקרה בהופעה. מי מחליף אותו? מה עשו ביג קאנטרי כדי למצוא יורש, זה הרי אמור להיות מאוד קשה. אדאמסון היה המייסד, הסולן, הפנים של הלהקה. והם כל כך הוא, בעצם. יהיה מעניין להיווכח בזמן אמת.

שוב מופע עמידה, בדומה לצ'יינה קרייסיס במנצ'סטר. אולם קצת יותר גדול הפעם. להקת חימום - לינה אנד דה ליונס משפילד. נחמדים האריות, נחמדה גם לינה במיוחד בקאבר לאחד השירים של קייט בוש, ובערבוב מוזר שהלהקה רקחה משיר של סינדי לאופר לאחד של פוליס.

אחריהם עולים ביג קאנטרי שנוסדו ב-1981 ומוצאם מסקוטלנד. הגיטרות קורעות את האולם ומנסרות את האוויר, ארבעה חברים, כולם גיטריסטים עם הבדלים כאלה ואחרים בין אחד לאחר. שני חברים מתוך הארבעה היו בהרכב המייסד ועדיין כאן. מאחור המתופף והוא דומיננטי מאוד.

וההפתעה - סיימון הוף בתפקיד הסולן אדאמסון עליו השלום. נדמה שזה הכי קרוב שאפשר היה לבקש. ממש מזכיר בקולו את אדאמסון, אם כי לפעמים יוצא לו פתאום ברוס ספרינגסטין. ועדיין, לנוכח הייחוד הקולי של המת, ספק אם ביג קאנטרי יכלו לבקש מישהו שיישמע יותר קרוב למקור מאשר הוף.

הם כייפו והרביצו את כל הלהיטים שלהם וסחפו את הקהל שרובו כמוני. איך לומר - בין אחרי לבין הרבה-אחרי אמצע החיים. אבל שמים את הגיל בצד, נהנים ושותים בירות כמו מים האנגלים האלה.

בסוף, בפרידה, המתופף הותיק צועד לקדמת הבמה, מציג את כל חבריו ולא שוכח - באקט שהוא עושה כנראה בסיום כל הופעה - להצביע ולהביט לשמיים ולומר God bless לגבי אדאמסון שהיה בן 43 במותו.

השארתי לכם את Chance להתרשמות. והיידה, מחר הופעה מספר 7 בצ'סטר.

* נכתב ופורסם במקור ב-30.9.23.