שלוש הופעות מאחוריי, שלוש נוספות לפניי. סימפל מיינדס היו מצוינים ב-O2 Arena, את LP אני מכיר פחות, הרבה פחות, ויכול רק לומר שהיכולות הקוליות שלה מרקיעות שחקים ומנפצות זכוכיות. על הדרך זכיתי להכיר את האולם בהאמרסמית', איוונטים אפולו.

ההופעה השלישית היתה בפאב מיתולוגי-היסטורי בקמדן טאון בשם דאבלין קאסל, מקום בו התחילו את דרכם מדנס המהוללים ואיימי ווינהאוס עליה השלום. הופיעה שם להקה בשם Painted Birds שמעלה דרך קבע הומאז' לסוזי והבאנשיז, והסולנית מתלבשת כמו סוזי, נשמעת כמוה וזזה על הבמה בדיוק כמותה.

הערות:

השירים של סימפל מיינדס מלפני 40 שנים נשמעים טוב גם היום. "ניו גולד דרימז" היה ונשאר תקליט אדיר, הקול של ג'ים קר עדיין מחזיק מצוין וחלק מהשירים הישנים עשו לי עור ברווז וזה טוב. הייתי מתאכזב אם לא. חיכיתי המון זמן להופעה הזו, שמח ומאושר שהאירוע הזה מאחוריי. 4.2 מתוך 5 בסולם כדורסלע.

יש לה קול מדהים, ל-LP, ואפילו מספר גוונים, אבל בהופעה שלמה הקול הגבוה עלול לשעמם או לעייף וזה מה שקרה לי בחלק האחרון של ההופעה. השיר הגדול שלה (Lost on you) הרים את האולם, כצפוי, ומעבר לזה לא היו לי ציפיות. 3.3 מתוך 5 בסולם כדורסלע.

וההומאז'? לא רע, לא רע, אבל לנסוע כל הדרך מישראל ולא לשמוע את Israel? לא ברור איך שיר גדול ויוצא מהכלל כמותו לא מנוגן לאורך הופעה שלמה. מאכזב מאוד. האם זה קשור למלחמה? להלך הרוח בלונדון? מי יודע. הסתפקתי ב-Happy House, Dear Prudence ועוד כמה טובים. 60 איש ו-200 כוסות בירה במקום קטנטן וישן שנתן לי להרגיש איך ואיפה התחילו חלק מהגדולים. ציון 3.5 בסולם כדורסלע.

מה עוד? קר פה עדיין, החורף טרם הסתיים ובפאסט פוד של Five Guys מגישים המון-המון צ'יפס מלוח מאוד ומתובל במשהו חזק (טימין?) במנות שלהם. חוץ מזה, ביום שישי לונדון ליונס תארח את פאריס בחצי גמר היורוקאפ. אמרו פעם שאין כדורסל באנגליה. זה אולי נכון, אבל בלונדון, העונה, דווקא יש.

ניפרד עם השיר הכי ידוע והכי מפורסם של סימפל מיינדס, למרות שיש טובים ומוצלחים ממנו.