עמוד ושלושת רבעי מוקדשים ב"ישראל היום" למשחק מספר 5 בין פנתינאייקוס למכבי ת"א. מכובד.

שמונה צילומים מהמשחק (המון, מופרז, נראה כמו אלבום תמונות) וסדר גודל של 500 מלה להערכתי, מאת שליח ישראל היום לאתונה, תומר גבעתי.

ישבתי לאכול ארוחת צהריים בחוץ, משכתי לי עותק וקראתי. אין שם אף מלה שמעידה על כך שהכתב נכח פיזית ב-OAKA, אפילו לא משפט עד כמה שאני זוכר. כמובן שאין תגובות ואין טור פרשנות ואין סטטיסטיקה. יש טקסט שבסיסו ורובו הוכנו מראש, והושתלה בו פיסקה ובה תוצאת סיום.

זהו. שום דבר על המשחק עצמו, בעיקר סיכומים לעונה הארוכה שהסתיימה. דברים שאפשר לכתוב גם מכאן, גם עכשיו ובכל רגע נתון.

אני שייך לדור אחר של כותבים, לשנים אחרות, תשתית ומהות אחרות. זה צורם לי, מפריע ממש. שלחתם מישהו למקום עצמו? תנו לו להתבטא. המשחק מתחיל מאוחר מדי וצריך לסגור עיתון, ואין זמן לתת לו להביא חומרים אמיתיים מהשטח? אל תשלחו אותו מלכתחילה או תנו לו לפחות להעביר איזו מסגרת אישית מוקדמת כלשהי, מהסוג שקראנו לו פעם 'צבע'. שנרגיש את האווירה.

זה לא חדש. העסק מתנהל ככה שנים, זה ברור. הנושא שב וצף מבחינתי במשחקים גדולים, וכשיש עיתון איפשהו בסביבה הקרובה. מאוכזב ומופתע בכל פעם מחדש לגלות שהמציאות כל כך השתנתה ולפחות בתחום הזה, לדעתי, הלכה אחורה שנות דור והעסק כולו איבד תשוקה ועומק.

וגם אם יגידו לי עוד עשרים פעמים שהפרינט מת מזמן ולא רלוונטי, תמיד יהיה לי קשה להכיר בזה בכל פעם מחדש.

בצילום: קטש. את תגובתו ניתן היה להשיג, אבל היא תיכנס לעיתון של מחרתיים.