הכל בסדר, אין סיבה לדאגה. טאנוקה בירד לא מת ואין לו יום הולדת היום. סתם מתחשק לי לקשקש עליו קצת לרווחת בני העם ובנותיו.

אני זוכר את בירד הרבה לפני "נס ז'לגיריס", ואפילו לפני שידורי הטלוויזיה של ימי ראשון בצהריים מהליגה הספרדית עם המטפחת הלבנה על הראש כשחקן ריאל מדריד.

איפשהו ב-1993 שמעתי עליו בפעם הראשונה. זו היתה עונת הבכורה שלו באירופה. הוא היה בן 23 ושיחק ברומא יחד עם שלטון ג'ונס, שעונה אחר כך הגיע להפועל חולון במהלך גיוס כללי שהביא לשם גם את עדי גורדון, תומר שטיינהאור, דורון שפע והשריף האלילי ירום הודו דייויד ת'רדקיל.

אז, בעניין שלטון ג'ונס, זה היה נחום מנבר המליאן - המלה הזו עוד בשימוש? - שהביא אותו. מדהים איך שמעגל נסגר, ולימים מי שיביא את בירד לחולון יהיה מליאן אחר, מיקי דורסמן.

אינטרנט לא היה עדיין. המידע הגיע משיחות עם עיתונאים בחו"ל, מסוכנויות זרות, מגזינים של כדורסל שקניתי לי בכל פעם שהייתי באירופה והייתי הרבה באותו זמן.

נדלקתי על בירד בלי לראות אותו, בזכות השם. הוא היה הטאנוקה היחיד שהכרתי. התחלתי לעקוב אחריו מרחוק בדיוק כמו אחרי סטנלי שן זהב ברנדי בליגה השנייה בצרפת כמה שנים מאוחר יותר, ועוד כמה חבר'ה שהסטטיסטיקה שלהם תפסה לי את העין או שסתם היה להם שם נחמד כמו קלארנס טראש, איש האשפה, שקיוויתי שיגיע לארץ יום אחד.

הסיפור הכי גדול, זה שעשה הכי הרבה רעש בעניין טאנוקה בירד, הוא גם זה שאף אחד לא הזכיר אותו כאשר חתם בהפועל חולון במהלך עונת האליפות 2007/08.

זה קרה שנתיים אחרי שנפלט מאיטליה והספיק לעבור גם בספרד וטורקיה בדרך. בירד הגיע לליגה הצרפתית ואני איתו. הוא שיחק בבזאנסון ואז גם למדתי לראשונה איך הוגים את שם הקבוצה הזו בזכות בועז ביסמוט האגדי, שליח חצי-עולם-בערך לצרפת במשך הרבה שנים. היה שם סיפור שהסעיר את כל הליגה, ואיכשהו הצלחתי להשחיל אותו בחמש שורות לעיתון.

טאנוקה הוביל את הליגה הצרפתית עם ממוצעים מדהימים בסדר גודל של 26 נקודות למשחק ו-14 ריבאונדים ואז, באחד המשחקים, הלך מכות עם שחקן אמריקאי של קבוצה יריבה. נדמה לי שזו היתה וישי. מה-זה-מכות, היה שם אחד שמכה ואחד שמתגונן. טאנוקה נתן לו וואחד בומבה לפרצוף ושבר לו את הלסת. הוא הורחק עד סוף העונה בלי יותר מדי עניינים. אף אחד לא התרשם מזה שהוא מלך הסלים ומלך הריבאונדים של הליגה באותו זמן. הושעה ולא חזר לשם יותר.

כמובן שגיניתי את המעשה אבל כמו בסיפור הילדה הטובה והנער הרע, עקבתי אחריו מרחוק אפילו יותר. לימים הגיע סוסון הבר הזה שנקרא טאנוקה בירד גם למסכים. ראיתי אותו בבדאלונה ובריאל בליגה הספרדית, ואחר כך יחד עם כולם גם כאן כשחקן ז'לגיריס.

הוא היה פייטר, השתטח על הרצפה, אכל את הריבאונדים עם לב גדול ודי התלהבתי. אבל בסופו של דבר הוא היה, איך לומר את זה, עוד שחקן צביקה שרף סטייל: סקורר, ריבאונדר, אגואיסט, לא הכי חכם בעולם. קצת שחקן של פעם. אחד שאולי היה מוביל את מכבי ת"א להצלחות לפני 40 שנה, כשהכדורסל היה יצרי יותר וטקטי פחות. לא כיום.

אבל זה עבד בהרבה מאוד מקומות קצת פחות תובעניים מאשר מכבי. בחלק מהקבוצות הוא לא החזיק עונה ושוחרר. כל עוד שיחקו בשבילו ולמענו, ולמאמנים לא היה צורך להתמודד עם שביתות איטלקיות וכיוצא באלה, הכל עבד נחמד והנתונים הסטטיסטיים עשו את הסיפור. והיו גם תארים קבוצתיים, בואו לא נתאכזר אל האיש.

לפני שהגיע לחולון בנובמבר 2007 בקול תרועה מסוים, עלתה השאלה האם הוא יהיה הטום צ'יימברס שלה. גם צ'יימברס הגיע למכבי ת"א בגיל 36 ועד שהתחיל להראות דברים שמזכירים את היכולת שלו מפעם עברו חודשיים-שלושה.

ולא יעזור כמה טוב הוא היה בהמשך - ובכל הקשור לליגה שלנו הוא בהחלט השתפר מאוד ככל שאותה עונה התקדמה - צ'יימברס תמיד ייזכר כאן כפלופ.

כגודל הציפיות, יו נואו.

שני הבדלים בסיסיים בין בירד לבין צ'יימברס עמדו לזכות התינוקה המגודל טרום הגעתו לחולון: קודם כל, הוא הגיע בכושר משחק מלא. שיחק, התאמן, חי ונשם עדיין כדורסל. צ'יימברס, כזכור או שלא, הגיע אחרי הרבה זמן בלי כדורסל ובתוך שבועיים-שלושה כבר נפצע, כיוון שלא היה בכושר.

ההבדל המשמעותי השני: עבור צ'יימברס הקטע עם מכבי ת"א היה ראשוני לגמרי. הוא מעולם לא יצא לשחק מחוץ לארצות הברית ומחוץ ל-NBA. תינוקה, לעומתו, עשה קריירה שלמה בכדורסל האירופי.

אבל הנתונים איתם הגיע מקובנה לחולון (5.5 נקודות ו-4.5 ריבאונדים ביורוליג, מהזיכרון, אל תבדקו את זה), רמזו שאולי העלטה נחתה עליו וכיסתה אותו ואת יכולתו. ואם טרם הגיעה, כנראה שהיא בדרך. או, לחילופין, שנשבר לו הזובון בז'לגיריס אחרי הרבה שנים, ושהוא פשוט לא הסתדר עם המאמן.

להבדיל מהתקרית בבאזנסון שנים קודם לכן שקשה היה למצוא לה עדות אפילו בגוגל, את מה שקרה בקובנה לפני הגעתו לחולון כבר שמענו, והנה היא שוב למקרה שמישהו פיספס: 5 דקות לסיום המשחק נגד פרוקום סופוט ביורוליג (המחזור השני, משחק ביתי בקובנה) בירד ראה את הסנטר ז'וקאוסקאס מתחמם ועומד להיכנס במקומו. הוא נופף בידיו לעבר המאמן שלא יחליף אותו. כשהוחלף, הוא עבר ליד המאמן ומחא כפיים מול פניו. הוא התיישב על הספסל, הוריד את מגני הקרסוליים שלו ושם מגבת על הראש.

כשהמאמן של ז'לגיריס וההנהלה הבינו פתאום שההתנהגות הזו מתחברת ליכולת הלא טובה שלו על המגרש מפתיחת העונה, הוחלט לסגור עניין.

רק לי הקטע של בירד מזכיר במשהו את מה שקרה עם מרקוס "המנוול" האטן כשגליל עליון הביסה את אשקלון? מה זאת אומרת 'עברו כמעט עשרים שנה ואנחנו לא זוכרים'; חנוך מינץ שלח אותו לספסל אחרי סדרת החטאות, ו"המנוול" החליט שבזאת נגמר המשחק מבחינתו, הוריד נעליים וסגר עניין. כבר באותו רגע היה ברור שלא ימשיך בקבוצה, וכנראה שגם לא בישראל. אנשים קולטים מהר עם מי יש להם עסק.

בירד לחולון? נשמע כמו איזו אגדה רחוקה שפתאום נופלת עליך. מראש היה ברור שסימן שאלה גדול עומד באוויר לא רק לנוכח גילו וכושרו, אלא גם לנוכח הסגל העמוס. חולון היתה מלאה בזרים ומתאזרחים - דיקסון, טאקר, וושהאם, קמבל, סימונס, ווטסון, לקסר - ללא שום פרופורציה למשימות שלה באותה עונה.

הנחתי שאם לדורסמן יש כסף והוא רוצה להשקיע, זה מתאים גם לי. ביקשתי ממנו בכדורסלע שאם הוא משחרר מישהו כדי לפנות קצת ספייס לשחקנים, שלא יבחר בטוני וושהאם. שלא כדאי לו ושהוא עוד יצטער.

באוויר עמדה תחושה שחולון עם בירד תהיה עמוקה מדי, בטח ביחס לקבוצה שמשחקת רק פעם בשבוע וללא השתתפות במפעל אירופי. היתה תחושה שיש שם הרבה שחקנים טובים שמתבשלים שבוע שלם בשביל 40 דקות, ואחר כך עוד שבוע שלם מבעבעים את המיץ של עצמם מתסכול, על ששיחקו כל כך מעט במשחק האחרון.

סוף דבר: תינוקה המגודל שיחק כאן בסך הכל חמישה-ששה משחקים. ההתרגשות המסוימת מהמשחק הראשון שלו, נגד הפועל ירושלים במלחה, נעלמה מהר בחסות הבלאגן העצום באותו ערב. זה היה המשחק בו הושלך חזיז למשטח על ידי אוהד חולון והסתיים בניצחון טכני לירושלים. זמן לא רב לאחר מכן, ובהמשך להפסד חוץ למכבי ראשל"צ, שוחרר בירד בטענה שהוא לא מתאים לקצב המשחק של חולון ולמעשה מעכב אותו.

כאן הוא ייזכר יותר מכל בגלל הטעות הקריטית ב"נס ז'לגיריס" ב-2004, כשנכנס לצבע לפני הזמן כשחברו לקבוצה גיידריוס גוסטאס החטיא פעמיים מהקו. 2.2 שניות בלבד נותרו למשחק, שלף-שארפ-שלשה-הארכה והסוף ידוע.

טאנוקה, טאנוקה, חג יפה כל כך

מכבים, מסביב

צוהלים מכך

בירד משך עונה נוספת בקבוצה מאסטוניה ופרש בגיל 38. בקרוב הוא יהיה בן 54. כיום הוא מאמן באיזה תיכון ביוטה, לא חשבתם אחרת.

בצילום החוזר הוא נאבק על כדור עם מרכוס גורי בעונת 2002/03.