יש שחקנים שפשוט נולדים עם יד נפץ וכזה הוא יריב יצקן, שכנראה היה מפגיז לשלוש עוד כשהיה עולל בן-יומו בעריסה. עוד כשהיה צעיר ולא בא בימים, שמו כקלע גדול הלך לפניו – ויצקן דאג תמיד להצדיק את המוניטין עם צ'אקה נאה אחת אחר השנייה. והאמת? גם היום הוא לא בא בימים. סתם סטיגמה, לא יותר. הבחור פשוט לא היה פה כמה שנים, בחר להתברבר במקומות רחוקים מהעין בליגה צרפתית שנייה וכאלה.

ובכל זאת, מהזן הישן, יצקן. אולד-סקול. עזבו אתכם מקומבו-גארד-שמונבו-גארד: האיש הוא שוטינג-גארד ותו לא. קליעה היא עולמו ורק בו לו לחיות – זה מה רשום בהגדרת התפקיד, זה מה הוא עושה וזה מה יש. עזבו זוטות כמו מסירה או שאר אספקטים נלוזים של כדורסל. זה תשאירו ללברון ג'יימסים למיניהם, שידם בכל והכול בידם.

יצקן שיחק תופסת בתחילת הקריירה שלו עם הפועל ירושלים, שבה החל את דרכו, אבל בה גם לא מצא בית חם כפי שקיווה. חבל, חבל. חסרים קצת ירושלמים אמיתיים בהפועל ירושלים בשנים האחרונות, אבל זו לא תוכנית כבקשתך, יו נואו.

בצר לו (או שמא בשמחה ובששון, זאת לא נדע), נדד עד לרמת-גן העיר, ושם מצא, לראשונה בחייו הכדורסלניים, פרקט חמים וסלים מזמינים לרוב: ארבע עונות ראויות נתן שם יצקן, לפני שהמשיך הלאה למכבי חיפה (מכבי או מ.כ? לא זכור), לבני-שרון, אפילו הרשית בלי סוף בהפועל צפת רגע לפני היעלמותה מהנוף. ולבסוף גם, כאמור, התגלגל עד לליגות הנמוכות בצרפת המדינה. הלוואי עלינו נמוכות כאלה.

דווקא כשכבר היה נדמה שנעליו של יצקן ייתלו מבלי שנזכור איזו קליעה עכשווית של האיש, הפציע הבחור לפתע באשקלון רגע לפני פתיחת עונת 2007/08. עד כה הוא רושם קאמבק נאה כרפאל מוצלח למדי, ולא נותר אלא לאחל לו מברוק אחד גדול מטווח רחוק, משהו כמו ששה וחצי, אולי שבעה מטר. בדיוק כמו שהוא אוהב אותם.