המינוי של משה ויינקרנץ למאמן בני השרון היה מההפתעות הגדולות יותר של קיץ 2008, לא נכחיש זאת. ויינקרנץ ישב בלול, כמו שאנחנו אוהבים להגדיר את זה, ולא אימן בליגת קזינו במשהו כמו שש או שבע העונות האחרונות. ולמה אין כאן הגדרת זמן מדויקת? אולי כי אף אחד לא באמת זוכר מתי היתה הפעם האחרונה ואיפה.

אז נכון שהוא אימן בחלק מהזמן שעבר מאז את נבחרת הנשים, ונכון שפעם גם כינה את השחקניות שלו זונות ואחר כך טען להתבדחות ולא יותר, אבל נודה ולא נבוש, ואף נבוש מבלי להודות, שפשוט לא ראינו את זה בא: נדמה כי נעצרה הנשימה משהוכרז דבר מינויו למאמן בני השרון, אחרי המתנה ארוכה יחסית ושמות רבים של מועמדים שנקשרו בשמו של המועדון.

אבל בסופו של דבר, כשבודקים בציציותיו של החילוני הגמור הזה, מוצאים כי אימן קבוצות רבות ומאחוריו מספר רב של משחקים, אירועים, שחקנים שגידל ורומם ואת חלקם, כך טען בראיון רדיו רק לא מזמן, אפילו "המציא", מה אתם יודעים. את מאירק'ה טפ-הירו, למשל.

באמצע העשור השישי לחייו הגיח פתאום ויינקרנץ שוב אל לב ליבו של הכדורסל הישראלי, אזור המתכנה גם ליגת קזינו, והוא שוב מאיים למרר את חייהם של הכותבים למיניהם אשר טעו, טועים ועוד יטעו פעמים רבות בהשמיטם את ה-נ' השנייה בשמו באופן כמעט אינסטינקטיבי. ויינקרץ הם כותבים וקוראים, אבל ותיקים כמותנו יודעים כי לא כך הוא. ויינקרנץ שמו, ולא אחרת, מים סוף עד הכנרת.

יש המכנים אותו מוישל'ה. בכך הוא מצטרף בעצם לשאר חבריו הוותיקים עד מאוד ועד בלי ועד אין קץ, שנתנו להם שמות שאיך לומר, קצת פחות נוח איתם ב-2008, יו נואו. פנחס שהפך לפיני, צבי שהפך לצביקה, אפרים שהפך לאפי. כאלה. אז גם משה, השם אדיר ההוד הזה, הנורא, העצמתי, קיבל עם הזמן גוונים של מוישל'ה. והאמת, זה יושב עליו בול. קטן קומה הוא ויינקרנץ. ומוישל'ה יושב עליו מצוין, טוב יותר אף ממוישה, נניח, או אפילו ממושון. על אף שבמחשבה שנייה גם מושון הוא שם קלאסי לנמוכים, אבל בואו נעזוב את זה כי אין לזה סוף. וסוף – כבר ניחשתם – אין לזה.

כאן, בצילום מאוסישקין-האולם, הוא מופיע עם טלי נוי, משחקניות הנבחרת בתקופה בה אימן את ישראל והוביל אותה לאליפות אירופה 2005 – או מתי שזה היה – ביוון. ואגב אוסישקין-האולם, יש אומרים עד היום שאת שנותיו היפות ביותר כמאמן עשה בהפועל ת"א כשהוביל אותה לגמר פלייאוף מרטיט נגד מכבי עלית אי-אז בסוף השמונים. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהאיש הפך למאמן הראשון בישראל שהרוויח יותר מ-100 אלף דולר לעונה.

תחנות בזמן? יו נואו, כל מיני. מכבי ראשל"צ, עוזר מאמן במכבי ת"א, הפועל ת"א כאמור, הפועל אילת, הפועל חולון ועוד כהנה וכשמה נבחרות שונות במסגרת איגוד הכדורסל. דקדקן הוא וקפדן, רהוט ומייבש את המוח עד זרא לפעמים, אם כי גם הוא, מסתבר, גדול לפחות כמו האל הטוב כדי "להמציא" כוכבים. נו, אוקיי.