במקרה או שלא במקרה, אם מפרקים את שמה הפרטי מקבלים "אלוקים קטן". האם זה אומר שלו חיה קטיה-שלנו בתקופה הפגאנית הייתה סוחפת אחריה נהר של מאמינים וסוגדים למיניהם? לא נכחיש זאת, הגיוני זה נשמע ואף ריאלי. יש לה פוטנציאל אלילות, יש לה.

האלוקים הקטן הזה נחת אצלנו בגיל צעיר מלטביה, ארץ המקור שהביאה עימה גם גנים של כדורסל משובח. צעירה היא עדיין מאוד, אבל קשה שלא להבחין בפוטנציאל הרב שהיא מתיזה לכל עבר. כדורסל הנשים הישראלי משווע לשחקניות גבוהות בכלל ומשובחות בפרט, ובטח כאלה שלא מהססות לירות שלשות לפעמים, ואברמזון בהחלט נראית בדרך להיות גם וגם. וגם. גבוהה היא כבר, בכל אופן.

כשהיא נושאת על גבה את מירב דורי (כמו בצילום), וגם תו תקן מבית מדרשו של רלף קליין ז"ל, שאימן וטיפח אותה באבן-יהודה, אברמזון מביאה למגרש דברים מיוחדים שלא רואים כל יום משחקניות גבוהות כחולבן. היא מתנפלת על ריבאונדים, תופרת צ'אקות מחצי מרחק וצפונה, כאמור, ואף עושה הגנה משובחת, שומו שמיים. נותנת פייט בכל מצב ובכל שלב, גם את זה לא נכחיש.

באליצור רמלה היא טרם הגיעה למעמד של בורג מרכזי, אבל כרגע זה בסדר גם להיות בורג. בינתיים היא עולה שם מהספסל ונותנת את האקסטרה, גם אם לא את הקסטרה-פס, ובדרך כלל עם הרבה אנרגיות והתלהבות אופייניות. בנבחרת ישראל היא הופכת לחלק אינטגרלי הרבה יותר מהר. לפחות על-פי המשחקים האחרונים של הנבחרת, דאבל-קטיה אברמזון ולויצקי הצעירות הן השלד עליו תתבסס הנבחרת בצבע בשנים הבאות. וזה נאה בעינינו עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ