אחד הגארדים המהירים והתזזיתיים ביותר שנראו כאן פנה לאפיקים אחרים בשלב מוקדם מאוד בקריירה. כבר בגיל ינוקא קיבל את התואר המחייב "עדי גורדון הבא", אבל נדד לרעות כשה רעב בשדות זרים צרפתים בגיל צעיר והותיר אותנו עם זיכרון מעומעם של רכז מהיר כברק, יד מצוינת לשלוש ומקום ראשון ביכולת צבירת נקודות במעט דקות בתחרות השנתית על-שם ברוך ראדוביץ' האגדי.

הוא גדל במחלקת הנוער בראשון-לציון ואת צעדיו הראשונים כבוגר עשה, כמה מפתיע, בקבוצה הבוגרת של המועדון. משם קיפץ לעונה אחת אדירה-מבחינת-סטטיסטיקה-אישית ברמת-השרון, ומשם – אורבואה יזראל, בונז'ור לה פראנס! יופי של מדינה לטייל בה.

נתן עונות יפות מאוד בליגה הצרפתית במדי שטרסבורג, עימה אף זכה באליפות ב-2005. למגינת ליבו של העם היושב בציון, שהסתקרן לשזוף עיניו בטאלנט בעל האזרחות הצרפתית, בנבחרתנו הגאה הוא דווקא לא השתלב, יען כי הטריף, ויותר מפעם אחת, את מאמננו הלאומי. שהרי זאת לדעת: כמו שלא מושכים בגלימה של סופרמן, לא מטריפים את צביקה "אינו מלאך אלא" שרף.

הגארד הנמוך, המכונה גם שאפיק או ראפיק או תאופיק, אמנם מכדרר בצרפת, אבל מי יודע? היום הוא שם, מחר הוא כאן, ומחרתיים אולי ישוב לשם. כי כזה הוא אפיק ניסים: כצל עובר, כאבק פורח, וכחלום יעוף. פעם, אינעל דינכ, עוד היה אומר לנו שלום ברחוב.