עוד לפני הכל נכבדו ונעריכו על שהוא נושא שם פרטי יפה מאוד, כן? ואחר כך גם נספר כי ערן אסנטי היה כלי-כלי בימיו כשחקן נוער. הוא לקח את תיכון "שרת" בנתניה לאליפות ליגת התיכוניים ב-2005 ונבחר לשחקן המצטיין של הליגה כולה באותה עונה. הוביל גם את אליצור מכבי נתניה לאליפות המדינה לנוער ב-2006. שלא לדבר על כך שהיה שחקן נבחרת הנוער וגם שחקן נבחרת העתודה.

אז מה לא עובד פה, בעצם?

האיש, שאביו אפריקני ואמו ישראלית, ניסה לצאת מנתניה וליהנות מהפועל גליל עליון כקרש קפיצה אל הבאות, כמו שעשו רבים לפניו והגיעו רחוק מאוד או רחוק פחות.

איכשהו, זה לא עבד. הוא לא זכה בהזדמנויות רבות במיוחד בשתי העונות שלו שם.

אז אסנטי, גארד/פורוורד פיזי למדי, סוג של ז'לוב, חזר לאחור וניסה להתחיל מהתחלה, כשהוא בוחר הפעם בהפועל לב השרון מליגת קזינו 2. לא הלך. הוא ירד לליגה השלישית.

מה עושים במצב כזה? הולכים עוד יותר אחורה, אל המקורות. ובמלים אחרות, אסנטי שב הביתה, לנתניה, ביתו ומבצרו. ומאז הוא שם, לפחות נכון לכתיבת השורות (פברואר 2012).

הוא עזר לה לעלות לליגת העל, והיה לו גם חלק פעיל בריצה של החבורה של אריק אלפסי אל הפיינל פור. שחקן של 15-10 דקות מהספסל, אחד שיכול לתת גוף, לקלוע שלשה מזדמנת, לעבוד בריבאונד התקפה. הוא גם קבע שיא קריירה, 12 נקודות, בניצחון ביתי של נתניה על מכבי ת"א, 104:113 בינואר 2010. לא סתם 12 נקודות אלא במאה אחוז מהשדה. כמו ששר אפרים שמיר זה מכבר: ערב של יום בהיר.

את מחצית העונה הראשונה של 2011/12 אסנטי העביר בצד בגלל פציעה בגב, ורק באחרונה שב לשחק בהדרגה ובתקווה שיחלים ויחזור לעניינים במהירות. איכשהו, ציפינו ליותר מהקריירה הצעירה של הבחור הזה, יליד יוני 1988, ויש להניח ואף להניח יש שגם הוא חשב שיגיע רחוק יותר.

נאחל הצלחה לחבוב. ובינתיים, הישג משמעותי ראשון כבר יש לו: ערך משלו ב'זה א-ב של כדורסלע', לינק בעל חשיבות רבה למען הדורות הבאים ונאה כרפאל באופן מיוחד.