מי שמכיר את האיש, יודע שכשמו כן הוא: נאור, עם ראש טוב על הכתפיים והרבה שכל בין האוזניים. חוץ מזה, יש לו גם כדורסל לא רע בכלל. בין שאר תכונותיו הבולטות נוכל למצוא, אם נחפש, הגנה חסרת-פשרות ויד נאה כרפאל לשלוש.

הבעיה אצל נאור היא שהוא קצת תקוע. כי מעבר לקליעה והגנה, אין לו יותר מדי מה להציע. על חדירה הוא כנראה ויתר עוד במאה הקודמת, ואת מספר הכדרורים שהוא עושה במשחק שלם, הוראס ג'נקינס ודרור חג'ג' עושים בהתקפה אחת. גם בריבאונד הוא לא איי-איי-איי. הטאלנט עצמו, מצידו, נראה כמי שכבר השלים עם העובדה שהוא שחקן משלים, ולא נראה שיש לו בעיה מיוחדת עם זה. אבל רגע, עוד לא מאוחר להשתנות. אולי בנהריה.

נאור, שאחרי הרבה שנים עם שיער ארוך וגולש גזם מחלפותיו לכדי תספורת גאלאח קצוצה, התחיל דרכו ברחובות העיר רחובות. התחנה הבאה הייתה עירוני ר"ג, שם שיחק עם לוליו, ריאן סטאק ואדי אליסמה האגדי שלימים שיחק אצל הפרסים מאזור המפרץ. אחר-כך בלט בהפועל ת"א, שוב ליד ליובין ותחת אדלשטיין ונתן גם עונות מצוינות בהפועל ירושלים.

בזמנו ניהל קרב צמוד עם אור איתן על המשבצת האחרונה בנבחרת הצעירה. פעם אחת נכנע לו ופעם אחרת גבר עליו, ושניהם חילקו ביניהם את האליפות המיתית במקדוניה 2000 (מדליית כסף) ואת אליפות העולם ביפן שבאה שנה אחת לאחר מכן.

עבר פציעה לא פשוטה בכתף בשנה שעברה – אבל לפי איך שנראה בקיץ במדי הנבחרת, הוא החלים לגמרי. מרואיין רהוט, סימפטי, נעים, ברם אולם מעט חסר כריזמה ואולי מסמל בכך את הבעיה העיקרית של כל דור השחקנים הנוכחי.