המוות של רג'י לואיס, להבדיל מהרבה מקרים אחרים של כדורסלנים שהלכו לעולמם, חקוק איכשהו בתודעה יותר משל רבים. וזאת למה? יען כי האיש מת על המגרש. לואיס, שנבחר 22 בדראפט 1987 בידי בוסטון סלטיקס והספיק לשחק בה שש עונות, התמוטט באימון טרום עונה קיצי שהתקיים באולם מכללה בוולתהאם, מסצ'וסטס. התמוטט ומת.
היו סימנים מוקדמים לכך. בעיות בלבו התגלו מספר חודשים קודם לכן, כולל התמוטטות במשחק נגד שארלוט בסיבוב הראשון בפלייאוף.
הסיבה למותו קשורה למום בלב שנחשב לשכיח ביותר מבין מקרי המוות של אתלטים צעירים. לואיס היה בן 27 במותו. ניסיונות החייאה דחופים ומזורזים מפה לפה לא הועילו.
אחרי מותו נפתח מרכז פעילות ספורטיבית על שמו במסצ'וסטס, שאת חלקו הספיק לממן לפני מותו. מתקיימים בו תחרויות אתלטיקה ומשחקי כדורסל.
האיש חווה הצלחות גדולות בתקופת בית הספר התיכון. בשתי עונות שלו עם דנבאר היי סקול הוא והחברים שלו הרביצו מאזן 0-60 ודורגו ראשונים במדינה. וזה נאה. את הקולג' עשה בנורת'איסטרן בבוסטון. תלו לו שם את הגופייה, תלו לו.
לואיס הרביץ 16.7 נקודות בקריירת ה-NBA שלו ו-20.8 נקודות בכל אחת משתי העונות האחרונות שלו עם הסלטיקס. והיתה לו גם השתתפות במשחק אולסטאר אחד באורלנדו ב-1992, בו קלע 7 נקודות והוריד 4 ריבאונדים ב-15 דקות.
מפחיד המוות הזה על המגרש. מפחיד לאללה.
ואיכשהו, כל קטע כזה אני מסיים בניפוח לחיים והוצאת אוויר. מה יהיה הסוף?
