לא בדקתי את זה מדעית, אבל אני מוכן להמר כי הרוב המוחלט של אוהדי הכדורסל שזכו לראותו, לו יתבקשו לזרוק את האסוציאציה הראשונה שעולה במוחם למשמע השם מוטי דניאל, יצהירו מיד "נשמה". ובצדק יצהירו. העובדות מדברות על שחקן פיזי מאוד, שלא דופק חשבון לאף אחד, מקטן עד גדול, על שומר פנטסטי ("יחידת חיסול של אדם אחד", הגדיר אותו פעם אחד הכוכבים הזרים, לא זוכר כרגע מי, שבמשך ערב שלם זכה לראות ממרחק של סנטימטרים ספורים כל תפר בגופייה של מוטי), על מוסר יוצא מן הכלל וכן - גם על קלעי מצוין מכל הטווחים, אבל בכל לקסיקון בו מופיע המושג "שחקן נשמה" - צריכה להופיע לצדו תמונה של דניאל.

הוא היה אחד מאלה, שבכל רגע נתון משאירים מעצמם מאה אחוז על הפרקט. מעולם לא היסס להקריב עבירה על מנת לעצור מהלך ו/או למנוע סל. את כל משטחי הפרקט ושלטי הפרסומת בארץ ובאירופה הכיר מקרוב מאוד, אחרי שזינק עליהם ולתוכם מאות ואלפי פעמים כדי לנסות ולהשיג עוד כדור עבור הקבוצה. כוכבים רבים מספור שיחקו בקבוצות שעל שורותיהן נמנה, אבל לא זה מה שמנע ממנו להיות תמיד אחד השחקנים האהובים והאהודים. נכס.

קצת כרוניקה: דניאל התחיל את דרכו כאחד מהתוצרים המוכשרים של מחלקת הנוער של הפועל חולון. עם הייחוס המשפחתי שלו - בנו של משה (מוסא) דניאל, שחקן נבחרת ישראל בשנות ה-50' - היה ברור מראש לאיזה כיוון יילך הילד. כבר בעונת 1978/79, בטרם מלאו לו 16, צורף לסגל הבוגר של החולונייה, ואחרי שנתיים של התאקלמות תפס לעצמו מקום מכובד ברוטציה, ממנו לא זז עד שלהי הקריירה.

היו לו חדירה אדירה לסל, בעיקר דרך קו הבסיס או מצדו הימני של אזור הצבע. היו לו (ובטח עדיין יש לו) קליעה נקייה לשלוש, יכולת שימוש מצוינת בלוח ואחוזים נהדרים מקו העונשין. במאזנו 5,171 נקודות ליגה, המציבות אותו במקום ה-14 בטבלת קלעי כל הזמנים. בנבחרת ישראל, שגם בה, מיותר לציין, מילא תפקיד מרכזי, נרשמו לזכותו 1,213 נקודות (מקום שביעי) ב-162 הופעות מכובדות ביותר.

אחרי שבע עונות בחולון, הצטרף למגמה הדי פופולרית באותם ימים, ויצא לתפוס אמריקה. במשך שתי עונות שיחק במכללת ג'ורג' וושינגטון ואחר כך חזר לארץ והצטרף למכבי ת"א. דניאל שיחק שם תשע עונות, במהלכן זכה בשמונה אליפויות ובארבעה גביעים.

לאור העובדה שבכל אחת משנותיו במועדון שיחקו במכבי לפחות שניים-שלושה פורוורדים בכירים נוספים, הוא אמנם מיעט לפתוח בחמישייה, אבל כל עלייה שלו מהספסל הביאה עימה לא רק את כל מה שהיה לו לתת, והיה לו, אלא גם המון אנרגיה והתלהבות על המגרש וביציעים. "השחקן השישי הטוב באירופה", הגדירו אותו אוהדי מכבי, ובמקרים רבים לא רק הם.

אולי ההוכחה הכי חותכת ליכולתו ולמעמדו היא זו: כן עלה בחמישייה או לא עלה בחמישייה - אם תבדקו, תגלו שברוב המשחקים הקובעים והצמודים - הוא היה על הפרקט בשניות המכריעות. עם ההגנה שלו, האנרגיות שלו וגם קור הרוח ברגעי האמת. אוהדי מכבי, למשל, יזכרו לעד את שתי קליעות העונשין שלו בשניית הסיום של המשחק הביתי מול פנתינאייקוס ב-1995, כאשר היוונים ביתרון שתיים. דניאל התעלם לחלוטין מהלחץ המטורף בהיכל, ושתי צ'אקות שלו שלחו את המשחק להארכה, בסיומה ניצחה מכבי 91-92.

בתום תשע עונות עבר להפועל ירושלים, עימה לקח גביע אחד ואף הופיע ביורוליג. עונה אחת בראשל"צ וסגירת מעגל בת שנתיים בחולון, סיימו את דרכו בליגה הבכירה. אחר כך הוסיף עוד זנב לקריירה הארוכה כששיחק קצת במכבי אשדוד.

בשנים האחרונות עדיין ניתן לראות אותו במגרשים: פעם במדי אליצור חולון בליגה ב', פעמים אחרות בליגת המכללות המקומית או במסגרת קבוצת הוותיקים של מכבי תל אביב, גם בתפקידים ניהוליים-מקצועיים כאלה ואחרים (ניסיון שלא עלה יפה בהפועל ירושלים, עבודה באליצור יבנה ועוד), ובכל שבוע ביציע, עוקב אחרי היורש, שון, שמנסה לבסס את מקומו כשחקן לגיטימי עד מוביל בליגה הבכירה, תוך שהוא נאלץ להתמודד עם התיק הכבד של "להיות הבן של מוטי דניאל". במקביל, הוא משמש כפרשן ב-ynet ולעתים בערוץ הראשון, וכפי שעשה כל חייו לעולם לא יתבייש ולא יהסס לומר את כל אשר על לבו ועל דעתו.

יעלה ויצטרף אחר כבוד לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר, על מנת שגם אנחנו נוכל להתגאות בנכס היקר ששמו מוטי דניאל.

(נכתב בידי שחר הרמלין)