אנדרה טרנר - תותחן גדול-קטן
תאריך לידה: 13/03/1964


תעיפו מבט על סוללת הזרים בחיל התותחנים של כדורסלע, אין שם אפילו רכז אמריקני אחד שעשה קריירה ממשית בליגה הספרדית.


לא עוד, מיד מצטרף אחד.


אין פה מקריות, לאורך השנים העדיפו בספרד בדרך כלל רכזים מקומיים על פני זרים. כמובן שישנם יוצאים מהכלל כמו יאקה לאקוביץ' שעשה תקופה ארוכה מאוד בברצלונה, אבל הם בודדים.


אלמר בנט, למשל, שהופיע בטאו ויטוריה וריאל מדריד, הוא בטח אחד הרכזים האמריקנים הטובים ביותר שעברו בספרד. אבל הוא מהבודדים, כאמור, מול גדוד השמות הבאים: כרמלו קבררה, חואן אנטוניו קורבלאן, חוסה לואיס יורנטה, פאבלו לאסו, האחים רפא ותומאס ג'ופרסה, סאבלה דיאז, נאצ'ו סולוסבאל, נאצ'ו אזופרה, ראול לופז, סרחיו רודריגז, נאצ'ו רודייה, חוסה לואיס גלילאה, נאצ'ו רודריגס, קרלוס קבזאס, חוסה אנטוניו מונטרו, ריקי רוביו, וכמובן פאבלו לאסו, פאבלו לאסו, פאבלו לאסו. גדול מוסרי האסיסטים של ספרד.


הקץ לסיפור הזה, לפחות מבחינת חיל התותחנים של כדורסלע-האתר: הנה רכז אמריקאי גדול, הטוב ביותר ששיחק בספרד מאז ומעולם לפחות בכל הקשור למספרים האישיים שלו: אנדרה טרנר שמו.


יליד 1964, 1.82, הוא שיחק ארבע עונות בממפיס סטייט (עם וינסנט אסקיו, וויליאם בדפורד ובסקרוויל הולמס) שם כונה "הגנרל הקטן". בסיום תקופתו שם נבחר בסיבוב השלישי בדראפט (מספר 69) על ידי לוס אנג'לס לייקרס ב-1986. במשך שש עונות הוא משך ומתח את חלומות ה-NBA ועבר שורה של קבוצות שהחתימו אותו ושחררו, החתימו ושחררו. בוסטון, יוסטון, מיאמי, מילווקי, קליפרס, שארלוט ואפילו קבוצות CBA.


ובכל זאת, טרנר הספיק לרשום 170 הופעות, רובן בשתי העונות המשמעותיות ביותר שלו והאחרונות בפרק הזמן הזה: 70 משחקים בפילדלפיה, 70 משחקים בוושינגטון. ממוצעי הקריירה הסופיים שלו ב-NBA עומדים על 4.5 נקודות ו-3.1 אסיסטים ומ-1992, כשהוא בן 28, החל לשחק לראשונה באירופה. התחנה היתה ספרד. ראשונה ואחרונה. מעונת 1992/93 ועד 2006/07 הוא שיחק בספרד. רק ספרד. איזה אליל.


לא מפתיע, לפיכך, שעמד ברוב הקריטריונים שהספרדים מעמידים כסימנים לגדולה: יותר מ-12,000 דקות, יותר מ-6,000 נקודות, יותר מ-1,500 אסיסטים, יותר מ-750 חטיפות ויותר מ-650 שלשות. האיש, רשמית, הוא תותחן מעמדת הרכז. תותחן סקורר.


אורנסה, סראגוסה, חובנטוד בדאלונה, קאחה סן פרננדו (הקבוצה המשמעותית ביותר שלו מבחינת פרק הזמן בה שיחק, וגם זו שבה נחשף קצת לקהל בארץ כשהתמודד בליגה האירופית נגד מכבי ת"א), קאסרס, ויאדוליד, מורסיה, שוב בדאלונה, מנורקה ופאלמה דה מאיורקה מהליגה השנייה. אלו היו הקבוצות שלו. הוא סגר עניין בגיל 43, אולי 44. והתחנות האחרונות שלו היו קצרות: פה קצת, שם קצת, פה החליף מישהו, שם הוחלף. ככה זה כשאתה חתיאר, יו נואו.


הכי קרוב לאליפות הגיע ב-1999, אבל סיים עם סן פרננדו כסגן בעונה שבה נבחר על ידי ג'יגאנטס הספרדי (שמא חיחאנטס בכלל? כנראה שכן) לשחקן האטרקטיבי ביותר בליגה. סגנות, אגב, היתה לו עוד מספר פעמים כשהפסיד עם קבוצותיו השונות בגמרי גביע לאורך השנים. גביע אחד כן היה לו ב-1997 עם בדאלונה, מעמד שבו נבחר גם לשחקן המצטיין במגרש. ותכל'ס, כדי לגלות מתי זכה באליפות צריך להרחיק עד 1990 אל לה קרוס מה-CBA
כדי להיזכר בה.


היה פעמיים מלך האסיסטים ופעמיים מלך החטיפות בליגה הספרדית, האיש הזה. ב-2008 הוכנס להיכל התהילה של אוניברסיטת ממפיס (מה שהיתה פעם ממפיס סטייט). ויש לו, בפעם האחרונה שהתעדכנתי, מחנה כדורסל קיצי בממפיס שקרוי על שמו ועל שם מאמן נוסף, חבר ילדות, שבו תצטרכו להיפרד מ-150 דולר כדי ליהנות מסגולותיו במשך ארבעה ימי אימונים.


בקיצור היה חתיכת שחקן-שחקן ובמוקדם או במאוחר היינו אמורים להגיע אליו. והנה הגענו, חמש שנים וחצי אחרי שפרש מכדורסל. עכשיו ישכון לנצח (או עד שייגמר הכסף לשלם על השרת) בחיל התותחנים של כדורסלע-האתר.

 
 
 
 
Powered By Art-Up