כשמדברים על כוכבי כדורסל גרמני, השמות הראשונים שעולים לראש הם דטלף שרמפף ודירק נוביצקי. הראשון היה מפורצי הדרך של הכדורסל האירופי בליגה הטובה בעולם והשני נחשב אולי לגדול האירופים אי פעם. אבל כשגרמניה זכתה במדליית הזהב היחידה שלה אי פעם – ביורובאסקט 1993 – שניהם לא היו שם: שרמפף שהיה אז אולסטאר החליט לדלג על הטורניר (בזמנו דובר על פציעה בברך ואולי גם בשריר החשק) ואילו נוביצקי היה רק בן 15, שנה לפני הבכורה שלו בליגת המשנה בגרמניה.

מי שכן היה שם הוא כריסטיאן וולפ, שחקן חביב לכל היותר ובטח לא אליל כמו שני בני ארצו הנ"ל, שהעמיס את החבורה המפתיעה של סביטסלאב פשיץ' על גבו כל הדרך לזכייה בטורניר הגדול בחייו. לא ברור מה קרה בימים האלו, אולי השראה מהקהל הביתי התומך, אבל וולפ יצא מהאפרוריות לשבוע או פחות והתחפש לווינר בן ווינר. ברבע הגמר הוא קלע הוק שוט שכפה הארכה מול ספרד וחתם את המותחן עם סל ניצחון, בחצי הגמר הצטיין בדרמה גדולה נוספת מול יוון ובגמר נגד רוסיה תרם 18 נקודות מהספסל, כולל דאנק ופאול בשניות הסיום שקבעו ניצחון 70:71. מילא הדאנק, אבל לפני זריקת העונשין שהכריעה את גורל האליפות הוא עמד על 1 מ-5 מהקו בגמר! ברגע האמת, אחרי פסק זמן והפוגה לא קצרה, הוא עמד בלחץ.

אחרי שקלע 23 נקודות בהפסד במשחק הפתיחה מול אסטוניה, וולפ נעצר על 8 במצטבר (לעומת 16 עבירות) בארבעת המשחקים הבאים, אבל בכל משחקי הנוקאאוט סיים כקלע המוביל ונבחר ל-MVP של הטורניר. זו הייתה כמובן נקודת השיא בקריירה שלו, אבל היא לא הייתה היחידה.

כבר בגיל תיכון עבר לארה"ב ואחרי קריירת מכללות נפלאה באוניברסיטת וושינגטון (עזב כמלך סליה בכל הזמנים עם 2,073 נקודות), נבחר בסיבוב הראשון של דראפט 1987 על ידי פילדלפיה. בניגוד לשרמפף, חברו בנבחרת ובאוניברסיטה, קריירת ה-NBA לא המריאה ונמשכה שלוש שנים שכללו 109 הופעות במדי הסיקסרס, סן אנטוניו וגולדן סטייט.

הוא חזר לאירופה ב-1990 והפך את באייר לברקוזן למעצמה מקומית, עם שש אליפויות ושלושה גביעים בשש שנותיו, בהן השתתפה הקבוצה דרך קבע בגביע אירופה לאלופות. בעונת 96/97 הוא עזב אותה לטובת אולימפיאקוס והיה שותף לעונה ההיסטורית של האדומים מפיראוס, שזכו בדאבל היווני והניפו לראשונה את גביע אירופה, אם כי תרומתו הייתה יחסית מינורית – בטח לעומת התואר האירופי הקודם בו זכה - בקבוצה הנהדרת של דושאן איבקוביץ', אותה הוביל אז דייויד ריברס התזזיתי והמצולק.

בתום העונה הוא חזר לגרמניה ולאימונו של סביטסלאב פשיץ', עזר לאלבה ברלין לזכות באליפות השנייה בתולדותיה והגיע איתה לרבע גמר הליגה האירופית. בעונת 98/99, האחרונה שלו בקריירה, עוד הספיק לשתף פעולה ברג'ו קלבריה עם צעיר מבטיח בשם עמנואל ג'ינובילי ולאחריה פרש. בהמשך שימש כעוזר מאמן נבחרת גרמניה ולאחר מכן חזר להתגורר בארה"ב. באביב 2015, בזמן חופשה בבית הקיט שקנה לאחר שנבחר בדראפט, נפטר מדום לב.