בעל כינוי
כל אחד מהם ערך בפני עצמו, הרי מדובר בשניים מגדולי השחקנים בישראל בכל הזמנים. קטש הכותש, שפר המשפר. וביחד, כצמד, מי יכול היה עליהם בכלל. קוסמים היו בשיאם, חדים, מדויקים, מלאי חיים ובעיקר ישראלים. שחקנים מכאן, כמונו, לא גבוהים מדי, לא שריריים מדי, לא אתלטיים מדי. אנשים שיש כמותם ברחוב ומהלכים הם יום-יום, שעה-שעה, אם כי לעשות סל לא יעשו, ולהוריד ריבאונד לא יורידו. מכבי ת"א אמנם לא הגיעה איתם להישג אירופי, אבל כל אחד לחוד חגג את חגיגותיו החגיגיות באופן מאוד חגיגי וקבע לעצמו שורה ארוכה של ימי חג. קטש עם גביע אירופה של פנתינאייקוס, בערב מדהים במיוחד מול קבוצתו לשעבר; שפר באליפות נדירה ויחידה של הפועל גליל עליון, בטריפל-דאבלים מרשימים במכללת קונטיקט ובהיבחרו לדראפט ה-NBA וגם בזכייה בגביע יול"ב עם ירושלים.
ה-NBA. וביום אחד בהיר החליטה נשיאות הסיפרה, כי טובים השניים מן האחד, ואין האחד יכול בלי האחר. ועל שום כך, ובו-זמנית גם משום כך, נתנה בהם סימנים על פי המלצתו של אהרל'ה וייסברג, הוגה הרעיון: קטשפר יהא שמם. הצמד קטשפר. וזה תפס בטירוף, כמו שתניח תות שדה במיטתו של שמוליקיפוד, בעצמו סוג של קטשפר אם חושבים על זה, ואין סיכוי שהתות לא ייתקע בקוציו. עם ישראל אימץ את השם, קטשפר הפך למותג הרבה לפני שידעו בארץ מהי המלה הזו ומה משמעותה. קטש המשיך לכתוש, שפר המשיך לשפר, אבל ביחד אי-אפשר היה עליהם כקטשפר. נאחל לשניכם, חברים נערצים שכמותכם, יום הולדת נאה למראה ומחמם לבב כל אחד בתורו.