פארשים. כולנו
רן בורוכוב-שקרנוב מוכר לכם סיפור טוב, רק כדי לגלות בסוף שיש דברים שנראים טוב יותר שחור על לבן מאשר במציאות. סיבכתי קצת? כנראה, אז צללו ותבינו.
1/11/2009    
 

הפארשים אנחנו? שאלה זו נחבטת בראשי לאחרונה קבל עם וסיפרה, חדשות לבקרים, לא דובים ולא אלי סהר.


ועל מה למה החלה הלקאה עצמית זו אשר בשיאה סחפה אליה גם את נשיאנו הנכבד, ועוד אי אלו מכובדין?


או.


לאחר שנים בהם אנו חובבי הכדור הכתום ככלל, ואנשי כדורסלע-האתר בפרט, קבלנו, קיטרנו, ניג'סנו וזעקנו אודות קיפוח מגמתי והפגנתי ביחס התשקורת העיתונאית השמאלנית העוכרת ישראל וישמעאל (ויזרעאלי) כלפי המשחק החביב עלינו כה, לפתע פתאום חל כאן שינוי פתאומי.



הגורמים? כמה וכמה.


ראשית התאבדותו של מוני פנאן. אני ממש לא בעניין לדוש במי למה איך וכמה, מספיק מילים נכתבו בעניין, ויותר משנכתבו דוברו בעניין יען כי רבים מאלו שהיה להם ממש דחוף להביע דעה לא ממש מסוגלים לכתוב משפט בעברית, אבל בכל אופן, הפרשה יצרה שיטפון מילולי במימדים מטורפים לחלוטין. מעמודי החדשות עד הכלכלה, מהפילים ועד הרכילות.


שנית, במקרה ערוץ הספורט רכש השנה את זכויות השידור של היורוליג, כולל כמובן מכבי ת"א, ומרבה להכביר מילים בעניין. כמובן שהסעיף הקודם רק מגביר את האש.



שלישית, אטרקציות כמו עמרי כספי אך גם ליאור אליהו ואפילו ג'רמי טיילר יצרו את המבול הצפוי של סיקור מטורף האופייני לפרובינציה הקטנה שלנו. שהרי משלנו הם, בשר מבשרינו.


אז מה קיבלנו ביחד? שאפילו עכברים קשים שכמוני, שלא לדבר על קשישים ממני, בלי להזכיר שמות, מתקשים לעמוד בקצב. והדברים כבר נרמזו כאן בכדורסלע-האתר.


אז האם פארשים הננו? האם בעצם אנחנו נהנים בעיקר מהקיטור ותחושת הקיפוח, משל היינו דוד לוי של משחקי הכדור, ובבוא יום פקודה בחרנו להתחבא מתחת למיטה? האם אנחנו סתם אוהבים את הפוזה המלנכולית הזאת?


עד כאן טיעוני התביעה.


דנתי בעניין עם עצמי, שקלתי את הטיעונים לכאן ולכאן, על משכבי התהפכתי, וכה החלטתי:


זכאים!!!



אין כל ספק, כי העם צמא למידע, במיוחד לאחר שנים של אפליה, הפליה והגליה, של כדורינו ומאמנינו.


לולי מספר צדיקים, משמע אנשי "ספסל", אי אלו מביני עניין באתר כזה וגם אחר, וכמובן כדורסלע-האתר, לא היינו יודעים את ההבדל בין קזרנובסקי לסוקולובסקי, בין דורון שי לדורון שפר, שלא לדבר על חוק הצעירים. נידונים היינו לשמוע את שרף מהביפ מפרשן כדורסל, ישמור הג'ורדן.



אולם שטף המידע האחרון לוקה בכלל בסיסי אחד:


לא הכמות אלא האיכות, או כמו שחבר שלי א' מגדיר זאת, הפופולאריות אף פעם לא היתה הצד החזק של האיכות.


הרי בחודש האחרון שמענו את אותה דעה וחצי ארבע מאות פעם. לא מעניין אותי מי זה הלוין (?) ההוא, לא מעניין אותי מי נחקר ולמה, ולא מפתיע אותי מי משקר וכמה. נו באמת, אם בטעות תמצאו שם משהו אמיתי תדווחו לנו. בעצם גם על זה אני מוותר.


הדיווח לא מעניין אותי, היישום מעניין אותי. תחליטו להוריד ליגה מישהו או להרחיק מהמגרשים, זה כבר עניין. עד
אז? למי אכפת. מה הסיכוי שמשהו כזה יקרה?


רמז- עיינו בתוצאות והמלצות ועדת החקירה העליונה והמיוחדת לחקירת תוצאות הנפל של נבחרות ישראל בקיץ האחרון. עוד רמז? ועדת אגרנט, להבדיל מאה מיליון הבדלות.


כל דיווחי המקורבים לפני ואחרי משחק לא מעניינים ב99%. ענף הביפ נהיינו, טפו חמסה חמסה? הדלפות ממקורבים לאפסנאי? עיתונאית בית צמודה לכל מאמן כושר? בחייאת. ג'רמי טיילר מתקשה להסתגל? לא נכון. גומא אגיאר איש מוזר? תשבעו בסבתא שלכם.



את אותה כתבת הכנה לNBA קראתי בארבעה מקומות שונים. כולם טוענים שסן אנטוניו התחזקה (מה באמת?) שהניקס עלובי נפש ואין סיכוי שלברון בכלל חושב להגיע לשם, שפורטלנד עדיין מוכשרת אבל המערב השנה ממש צמוד ושג'רי סלואן לובש את התחתונים שקיבל בירושה מסבתא שלו.


על כספי אין כוח להרחיב אפילו עוד מילה. רק שתיים - היידה עומרי! מספיק, מיצינו.


באנשים מכובדים אתם מתעסקים כאן.


אז אנא.


אמנם כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, אבל בכל זאת, לא ביציאת מצרים עסקינן.


קצת גיוון, קצת מקוריות, קצת אקשן. אחרת אנחנו נרדמים.



מה למשל?


אולי תכנית סיכום לליגה הספרדית? תוכנית אמיתית, חצי שעה שכזאת כולל פינה שבועית של טל בורשטיין, שלא רק יספר על עצמו אלא גם יפרשן את מאורעות השבוע?



אולי איזה שידור משחק של אוניברסיטת טמפל או פלורידה אוטוטו?


אולי איזה דיון לקראת השינוי הצפוי בקשת השלוש?


אולי אולי אולי. רוצים עוד ? תשלמו לי.


והעיקר שיהיה מעניין. כי בטרוניותינו לאורך השנים לא ביקשנו לקחת את הכדור הכתום, לצבוע אותו בצבעי ביפ
+ אביפ לוזון.


אז תודה.


ועוד דבר חשוב ,הכי חשוב למעשה: אני משתתף בצערו של רגב פנאן. אני לא מכיר את הבחור כלל, ולמעשה הסתלבטנו עליו לא מעט לאורך השנים. אבל הוא נראה לי בחור ממש טוב, ולאבד אבא זו תמיד טרגדיה. כל השאר בפרשה כאמור - ממש לא מעניין אותי.



האינפנטיל בועט בדלי


מרשי, סוקולוב-סכיזופרונוב, מוסר כי האייטמון כתוב מעלה, נכתב בזדון, במרמה ותוך הפגנת רוע לב צרוף שלא לדבר על התעלמות קשה מהעובדות.


צר לנו לדווח,ממקור ראשון+תמונות, כי מר סוקולוב-שקרנוב הנ"ל הוא פארש אחושלוקי, בטלן עצל וקוטר, ואפילו יופיעו מול חלונו לברון ג'יימס ודוויין ווייד ויפצחו במשחק אחד על שניים מול חתול הזבל המקומי, ליצן סוקולובי זה לא יטרח להזיז את ישבנו חסר העקרונות ולו מילימטר.



פארש חסר תקנה כבר אמרנו?


כפיים לבורא עולם, המרטיב לעיתים תבל ומלואה.

 
 
שרונאס מרצ'ולוניס
 
 
דריק גרווין
 
 
Powered By Art-Up