הרבה פעמים, לאחר שגארד א' החליט לקחת את הכדור לסל, יריב ב' עושה עליו פאול (כי מה לעשות שפעולות ההגנה היחידות שמראים בהיי-לייטס הן חסימות, אבל יריב ב' לא מעופף באוויר כמו ג'וש סמית' או סתם ד'אור פישר).

ואז גארד א' מגיע לעונשין, ולא ברור מי מפחד יותר - הוא, מקו העונשין, המאמן שלו - מהאחוזים שלו, או הגבוהים של היריבה, מהריבאונד שעוד עלולים לקחת להם על הגב.

אחוזי העונשין בארץ מחפירים. מחפירים. יש את המגדילות לעשות, כמו חולוניה, ג"ג הפקות והשרון, עם 62, 65 ו-69 אחוזים מן הקו בהתאמה, אבל כשגם המובילה היא הפועל עפולה עם 77 אחוז בחסות ג'סטין דנטמון, ג'רמיין הול וגור פורת המצב אינו מרנין.

האם יש איזשהו שחקן בארץ שאפשר להגיד עליו בביטחון גמור, שכשהוא במצב של אבי סוכר כמו מול הפועל ירושלים הוא קובר 2 צ'אקות בלי הניד עפעף?

נמשיך? נמשיך.

האם יש לנו שחקן אחד בארץ עם קליעה משלוש כל-כך אוטומטית, שכל ההיכל יכול לזנק לו בשנייה שהוא משחרר כדור? על אף שההגנות בארץ עושות כמיטב יכולתן לסייע, נדמה לי שלא. פניני? לא עם יד על הפרצוף, לעולם לא. אורלנד? עם 31 אחוז מהקשת השנה, כנראה ששוב, לא. יבזורי? מזרחי? מישהו? לא, לא, לא.

חלפו-הלכו ביעף כל אותן ידיות מפורסמות. כל מיני ג'מצ'י, כץ, you name it, שהיו רואים את היריב מולם ומגחכים למולו.

שכחו כוחותינו ששלשה מביאה נקודה יותר.

על גבוהינו תקצר היריעה מלספר. אקצר ואומר רק - אוקיי, מה יהיה אחרי יניב גרין וקוז'י? נלך לאליפות אירופה עם רות'בארט וירמישין? לחשוב מה סיפולוקס שחורצי יעשו לכוחותינו.

אולי רצוי שנתמקד שוב בשח.