נתחיל בווידוי – אין לי טלוויזיה בבית. פשוט אין. יש מספר סיבות לעניין, שהעיקרית בהן היא שאין מה לראות, ואת המעט שיש אפשר לצרוך גם דרך הרשת בדרך כלל, יענו האינטרפול.

אני לא מדבר על ספורט כמובן, שהרי מולו ככלל וכדורסל בפרט אני תמיד בשל לייבש את מוחי מהצד הקודח של הכורסא. עדיין זכורים לנו ימי חמישי שהיו נפתחים בצהריים במשחק תיכונים, אחה"צ-ערב שכלל משחק מכללות אחד ושידור חוזר של משחק ליגה, ערב צהוב מנוקיה ובלילה גם איזה אינדיאנה נגד יוטה שכזה. ימים יפים היו, לא נכחש, אך לא פשוטים.

כך שמעבר לזבל הכללי שמשודר בערוצים עם המספרים שלא מתחילים בספרה 5, יש גם הימנעות מודעת מהחזקת המכשיר בבית, על שלל ערוציו ומעלליו. נרקומן בגמילה אנוכי, שבעט בכל כוחו מביתו את ההרואין, וגם את סט כפיות הכסף של אימא על הדרך. את החומר שלי אני צורך היום בכפיות פלסטיק, קטנות, וגם לא לוקח לריאות.

תקצירים ברשת, משחקים דרך לינקים משונים שאיש הזאב מנדב לי על תקן בדל סיגריה אחרונה, ופה ושם התגנבות לבתי קרובים כשיש משחק מעניין ובעיקר בשעה נסבלת.

פסק זמן. כה נחמד היה בשבוע שעבר עת משחקה של מכבי אלקטרה ת"א החל כבר בשמונה בערב משמע עד 22.00 כבר תם הטקס, בלי להגיע למהדורות חצות. כן ירבו.

בקיצור, הצריכה ירדה ובגדול. יכולות הניחוס אגב, במקביל, הלכו והשתכללו והתפצלו. שהרי בעבר היו משתנים פעוטים משפיעים על תוצאת המשחק, דוגמת מיקום הכורסא בבית או סך המאכלים האדומים אותם אכלתי ערב משחק של הפועל ג"ג,(ידוע לחלוטין כי את גביע אירופה ההוא מכבי הפסידה לקטש אך בשל העובדה כי סבי ז"ל הזיז אותי מהכורסא בה ישבתי במהלך כל משחק באותה עונה מופלאה). דהיינו, היום עצם התלבטות האם לצפות במשחק ולהטריח עצמי, חורצת גורלות.

בניגוד לסר ש. אשר הקשר בינו למציאות אינו מקרי כלל, משמע ישנו מתאם הפוך לחלוטין בין ניבוייו לבין המציאות, אצלי הדברים מורכבים בהרבה. בעיקר, כאמור, בשל אוסף מגוון ומורכב עד מאוד של משתנים, משתני ביניים ויש יגידו גם כדורים בצבעים שונים שאני לוקח.

הקדמה ארוכה מעט, אבל הנה אנו מגיעים למאורעות יום ה'.

לקפוץ לצפייה אצל הדודה לא חפצתי. שעה מאוחרת, כמו גם הצורך לשמור על אדיבות-מה הרתיעה אותי. יש לה גם לפחות שישים ילדים, כולם זכרים בגיל ההתבגרות וזה וואחד כאב ראש. היא גם אוהבת לדבר על פרחים, הדודה שלי, כפרה עליה, רופאה בישראל.

ויתרנו.

מלבט ללבט מצאתי את עצמי ברכבי עם פרוץ המשרוקית במדריד-הכרך. גלי צה"ל לא טרחו, רשת ב' כן. לא פחות מהאיש והאגדה , ד. ד. בעצמו מקריין לו את המשחק שם ממדריד הרחוקה. טיול צ'ופר. לרגע שמחתי במחשבה שאוכל להתענג לי על ערב קאלט הזוי, אבל אחרי שתי דקות הקאלט עלה לי על כל העצבים, כשדבורין קשישא טירחן עצמי לדעת ותיאר ארבע פעמים (נשבע) כי "יול עובר את מחצית המגרש".

שם התיאור נפסק. והתחדש שוב: יול עובר את מחצית המגרש. בין לבין לא בוצעו פעולות על המגרש, כך לפחות על פי הדבורין. אגב, במציאות יול היה על הספסל. זה היה יאריץ', אבל על זוטות כאלה לא נתקטנן עם ד.ד .

משפט נוסף לפנתיאון: "נשרקת עבירה ופניני מניף את ידו כאומר - אני ביצעתי אותה". אני סגרתי את הרדיו כאומר, עדיף לי לשמוע את תוצאת המשחק מהגרוזיני של המכולת מחר בבוקר.

בדרך מהאוטו הביתה, סוף רבע ראשון בערך, חולף ליד מזנון עובד, הסביח והאגדה. המסך במקום מציג בבירור את תמונתו של גרבאחוסה, אבל אני מבין שאין שום סיכוי שאני מצליח לשרוד משחק תוך מזנון סביח, בלי נזק לכיס של לפחות 50 שקל וחמור מכך, דלקת עמבה מתקדמת. נרקומן בגמילה כבר אמרתי?

הביתה.

ניסיון מהיר לאתר ברשת איזה לינק פיראטי שמשדר את המשחק מביא אותי משום מה, איך לומר בנימוס, לאתר בו אנשים אפרו-אמריקאים עושים פעילות גופנית אחרת לגמרי, אפילו בלי גופיה ושורטס. מרגש, אבל לא לשם כך התכנסתי.

ברם, בין כל חידושי היקום, ישנו גם מה שנקרא מעקב און ליין אחרי המשחק. אתה בעצם מקבל דיווח ישיר של טופס המשחק שמתעדכן בכל פעם שקורה משהו. כבר עשיתי בטריק הזה שימוש בעבר, נחמד. אז פתחתי את הזהו, ראיתי שמכבי ת"א קולעת נקודה לדקה, ומטה, אבל מ'כפת לי השארתי הדף פתוח.

88-תחנת, חגגו יומולדת 40 למזרק של ג'ימי הנדריקס או משהו, לא בדיוק הבנתי, אבל אחלה בחלה של מוסיקה, גיטרות, בלגאנים, כל מה שצריך ליד טופס משחק. אז ישבנו, האזנו, קראנו ספר על מאדים, מדי פעם הצצנו מדרידה.

במחצית, בערך, הלכתי להתגלח והימרתי עם עצמי שהסדרה מול ברצלונה תסתיים במקרה הטוב בארבעה משחקים, למרות שריקי רוביו ממש לא מחכה למפגש עם פרקינס אבל הוא עוד לא יודע את זה.

זה היה האות כנראה, הצמצום החל. דיוויד היהודי בשלשה, פישר כאן, ומן הון להון המכבים חוזרים. ואני יושב כמו מפגר מול טופס משחק ברשת. בשתי הדקות האחרונות אני כמעט נשבר מרוב לחץ (אלו לא רגעים טובים לקבל עדכונים של "פאול , שתי זריקות" ואז דקה של כלום) ואני שוקל לשוב לרדיו.

נזכרתי בדבורין, נרגעתי.

מכבי מנצחת.

אחר כך, בתקציר, גם גיליתי את המהומות עם השופטים הסתומים והפאול ההזוי ששרקו לטובת אנדרסון אבל למי אכפת. המדרידאים הארורים ילכו לאכול חצץ מנבארו, הצהובים יעברו מפגש עם הקבוצה הכי ביתית באירופה.

יש לי גם הימור איך ה ייגמר, אבל בחייאת, לא חאראם?

באמת כיף, פרטיזן בלגרד, דנילוביץ' בעל הבית, יופי טופי. שם בכיס כל סוללת מיליונרים יוונים-ספרדים.

אה כן, ורובנו ככולנו יצאנו פארשים כשלא שמנו זוזון על הסיכויים של מכבי אלקטרה ת"א לסיים את הבית הזה במקום הראשון, ותסמכו על פיני שהוא יזכיר לנו את זה עד סוף הקריירה כולל הניצחון הכפול על המסינה. יש לציין שאני דווקא הימרתי בתקופת ההעברות (בכתב!) שריאל ופילזן רק יפסידו מכל ההתחמשות המיותרת ההיא, וכל האיידסון, אנדרסון, בלות'נטל, פרקינסון הזה, הם וואחד ווינרים רוצחים. בלי ישראלי אמנם, אבל עדיין ווינרים. נראה איך הם מתמודדים עכשיו עם להיות פייבורטיים. מעניין.

כל ארבעת הנ"ל רק ירוויחו בשנה הבאה כשקשת השלוש תזוז לכיוון של ליגת מנש, כי לכל הארבעה בעיית טווח אין, בניגוד לגארדים רבים וטובים שהתרגלו למרחק האירופי המצומק. אבל זה לא שייך כרגע.

דבורין, דבורין. איש טוב בסך הכל.

האינפטיל מכתיר "שלנו"

השועל הסרבי פרוותו הוכתמה קבל עם ובלגרד? אכן.

ועכשיו גם מסינה הושפל לו.

אז בלי קשר ישיר לשני אירועים אלה, נכריז כי מסינה, גדול מאמני היבשת עד ממש לא מזמן ועדיין, הוא חתיכת מפגר על כל דקה שהוא נותן ליאריץ' על חשבון לללליוללל-שלנו. וכן, שמעתם נכון. לללליולללל הוא שלנו. היידה ללליוללל-שלנו היידה, היידה, היידה במאבקך הצודק מול ריקי-מיקי ונבארו המנוול! הייידה!

כפיים לבורא עולם? מתלבטים. פיני בטח אכל לו את הראש כל שישי. נו, שיהיה.