נדמה לי, על אף שאינני, כי למרות הכל רבבות עם ישראל יצאו לפיינל פור בפאריס.

פאריס יפה באביב. ושנית, גיא פניני הודיע כי יחזיר את דמי ביטול הכרטיס לאותם נאחסים שכבר רכשו כרטיס מבעוד מועד לפני המשחק, ואני על פניני לא סומך שילווה לי גם שש אגורות למסטיק. וזה לזכותו אני אומר, כן?

שלישית ועיקרית גם יחד, עם ישרואל בראשות עפר שלח ועוד כמה התאהב עד אבדן חושים, פשוטו כמשמעו, בקבוצה הכי מרגשת באירופה.

אילו סופרלטיבים לשחורים לבנים, יאאא אולוהייים! לרגעים שפשפתי עיני וחיפשתי את דג'ורג'ביץ' ודנילוביץ' הצעירים על המגרש, או שמא ולאדה-שלנו החליט לעשות קאמבק. והקהל, אוהו, איזה קהל. הכי טוב, הכי מרגש, "הכי נכון" – נשבע לכם, הכי הכי הכי.

זה שאני שנים לא מחזיק מהקהל הצהוב כפוי הטובה של מכבי, זה לא חדש, אבל מכאן ועד ההשתטחות הלאומית בפני הערסים המעשנים של פרטיזן, נו. בכיף שיהיה.

וגם אני בעדם בפיינל פור, ולו בכדי ששאר האימפריות יסבלו קצת. כזאת אנוכי, אדומה. מה הסיכוי שמחוץ למולדת הסרבית זה יקרה?

פפפ.

אולי אולי אולי בחצי הגמר תאודושיץ', הסרבי הרציני היחידי שנשאר באזור, יעשה ג'סטה. אבל בגמר, שיחפשו את החברים שלהם בכוכב האדום (אם מישהו קורא עברית בין הפרטיזנים, הרגע הזמנתי לעצמי מחסל עד הבית). אני, בכל מקרה, את הכסף לא שם על הברצלונאים.

גם זה כי אני אדומה, כי טרנס מוריס הלוזר עוד שם, כי את ריקי רוביו אני אוהב כמו את לברון ג'יימס (רמז, זה כמו שאני אוהב מצות), והולדן, שישקאוסקאס ולנגדון הם עדיין הקו האחורי הכי טוב בעיר.

רגע, מה עם אלבה ברלין? אה סליחה, זה לא שם.

פיינל פור שוב.

הערה והארה: כשבימים אלו ממש משוחק הפיינל פור האמיתי של ה-NCAA, הפיינל פור האמיתי והיחידי, די מביך לדבר על האירוע הזניח הזה שיערך בפאריס.

באטלר, מכללה עם 4500 סטודנטים, שמינית מאוניברסיטת ת"א לדוגמא, עלתה לגמר מול דיוק הטיטאניק. גם אם זה ייגמר ב-30 הפרש "אמריקה תזכור אותם לעד" ותהיו בטוחים שלפחות 6 סרטים תיעודיים, דרמטיים, 3D נמצאים כבר בשלב עריכה מתקדם על הסיפור הזה. אגב, מזמן לא שודר פה איזה סרט איכות של אריק הניג. אני חש דווקא שהעם בשל להקרנה ה-400 של הגביע הקדוש.

אבל נחזור לזירה הפריזאית רגע.

הפיינל פור הזה הוא משל מעולה למה צריך לשבור את הכלים, לפזר את ההפגנה, לעשות ליורוליג תקרת שכר, או דראפט או וואט אבר. וגם דחוף, דחוף דחוף למצוא איזה ארתור פינקלשטיין שימתג מחדש את המוצר הכושל הזה.

שימו לב מה הגיע עד הלום.

צסק"א – הופעה 8 רצופה בפיינל פור, ומסינה כבר לא שם. שמונה שנים רצופות. בפעם הראשונה שהיא היתה שם בעשור, ניו ג'רזי היתה בגמר ליגת מנש, פעמיים.

ברצלונה – חוכמה גדולה באמת.

אולימפיאקוס. ראשית, אני במקומם חושש מעצביו של השועל הסרבי בליגה היוונית, עכשיו כשיש לו זמן לשבת ולתכנן את מהלכיו השועליים הזדוניים בשקט. אבל ברצינות, הזוי לחלוטין בעיני שמדינה עם כלכלה מתמוטטת לחלוטין, שמה 400 מיליון יורו על קבוצת כדורסל מפוצצת כוכבים הרבה מעל ומעבר לצורך הריאלי שלה. נימוק משונה, אני יודע, אבל כזאת אני כאמור, אדומה. לא אוהב אוליגרכים מנותקים מהעם.

ופרטיזן? סידרלה מה סינדרלה, קבוצה סרבית בלי סרבים? פויה.

ובל נשכח שבכל זאת, מכבי ת"א היתה רחוקה סל וחצי של מומנטום במשחק הראשון מלשוב שנית לצבוע את פאריס בצהוב (ולקבל בראש 14 נקודות מיותם בחצי הגמר).

חוץ מזה, בשקט-בשקט, לכל המאוהבים שדובר בהם שם למעלה: פרטיזן משחקת מגעיל, משהו זוועה. בושה לכדורסל היוגוסלבי ושלוחותיו שזו הקבוצה שמייצגת אותו בדור הזה. אני כבר לא מדבר על ימי ציבונה, ספליט או פרטיזן ההיא, רק קחו אחורה לימי הילדים של ז'לזניק עם ארצג ותאודושיץ'.

רק אימא ממש אוהבת יכולה להתלהב מכדורסל כמו שהיה בסדרת מכבי – פרטיזן. הגנות רעות ואלימות, תלות מוחלטת של כל קבוצה בשחקן וחצי (אנדרסון/מקאלב) ושחקני פנים עם רמת כשרון כוללת שלא מגרדת את הציפורן החודרנית של וויצ'יץ, היום, בגילו.

נשחק בנדמה לי לרגע? שימו במכבי ת"א במקום לאזמה או פישר את טרנס מוריס או אפילו 20 דקות של וויצ'יץ'. גיים סט מאצ .

בקיצור, פיינל פור שמעטה. אני הולך לראות מה חדש אצל דוויין ווייד. אומרים שהתחילה שם העונה סוף סוף.

נסכם בהיידה יותם, או כל מי שיהיה חוץ מרוביו ונבארו.

האינפנטיל חוזר לגורן של ג"ג

נניח שפתחת את העונה עם רכז זר תותח למדי, רכז מחליף לא רע בכלל וגם נסיך עמק, ורכז שלישי צעיר וחביב.

ונניח שיש לך גם שלושה שחקנים על אותה עמדה (שלוש וחצי-ארבע), שלושתם כבר שנה שנייה בקבוצה, עם כימיה לא רעה והכל, וגם בחורים טובים - כך מספרים בהרי הגלבוע.

אז מה חסר לקבוצה?

או! עוד רכז, רצוי ישראלי מבטיח "שצריך" לקבל דקות, ועוד זר, נחשו באיזו עמדה (רמז, בין 3 לארבע ורבע). אז קטשנו ועמית גלנו, זה ההבדל בין מקום בגמר הפליאוף, לבין פגישה, במקרה הטוב, עם מכבי ת"א בחצי גמר ליגת קזינו.

ונאמר אמן, כפיים לבורא עולם, וסליחה אישית אם כי מאוחרת קצת מכל החיות השונות שאכלתי בחג הזה.

ועוד הלסת נטויה.