זה סיפור על בני פורמן, שתמיד הלך לו קלף, היה לו כל מה שאפשר אבל הוא רצה יותר. איזה שיר, איזה סרט, איזה אריק, איזה אורי. אם בטעות לא ראיתם (שהרי שאלות ביפ חמורות הועלו כאן לאחרונה למהדורת ש"ת) רוצו לראות. אבל בטוח ראיתם, אנשי כדורסלע-האתר הנכם.

פאוזה רגעית בשל מחשבה חולפת מזדמנת סוקולובית - בכל פעם שאני נזכר לרגע שבעז ינאי קורא את כדורסלע, אני חוטף צמרמורת ריגושים חודרנית עד הציפורן של האצבע השנייה הכי קטנה.

ולמה נזכרנו בשיר המותק הזה?

בטח תחשבו בגלל רבי פנחס, האיש והגינונים, סוג של אורי זוהר על פרקט, קוסם, מושיע, נביא וגם כל הדברים הממש לא יפים בלי להיכנס לפרטים. אתם יודעים לבד, נו מה. אבל לא. אני חושב דווקא על מישהו אחר, הרבה יותר בני פורמן בעיני. הקוטש, נו מה.

תראו, יש כאלה, כמו איזה נשיא שאני מכיר, שגורסים שהוא איוב בכלל. כמעט הגיע ל-NBA רק השביתה הרגה אותו, לקח אליפות אירופה בצבע הלא נכון וממול ראה את מקדונלד הופך לבעל הבית החדש, מיד אחר כך גמר את הברך ואת הדרך, עשו לו סמטוכה וממנו אטלולא בעניין תעודת המאמן, בא לגליל, בא למכבי, נזרק ממכבי בבושת פנים ותוך סבוטאז' מגעיל של שחקניו ועוד.

מצד שני, הילד הוא נער הקסם המקומי. תמיד מפורגן, תמיד אהוב, אין כתב ובעל טור שמסוגל לעמוד מול עיניו ונימת קולו המרגשת כשהוא אומר: "לא יודע מה להגיד, באמת לא יודע", גם כשהוא מחפף אימון פה ושם, או מרביץ איזה סנוקר על הדרך. נסיך.

מאמיני הגורל היו אומרים שיין ויאנג קשורים שם, שהטוב והרע סבוכים יחד, בגלל ההוא בא השני או להיפך. ואני, מה אני יודע.

מה שאני יודע זה שלא כל כך אכפת לי אם יחליט לקום ולעזוב את הרי הגלבוע האדומים מתמיד. אשמח אם יישאר, אבל לא אזיל דמעה אם ילך. עודד פורמן.

מה יש לך שם בחוץ? ירושלים עדיפים על הגלבוע? במה, בלחץ? בכסף? חסר לך כסף עודד? אל תגיד, לא יפה, וזה לא שאני מחטט לך בארנק.

תישאר, יש לך בית חם אישה טובה, ילדים בריאים בגלבוע. תשאיר את רנדל וסוואן (ופארגו), תכבוש את אירופה, תביא את מקל, כדיר, דוגי והיידה-גוני לחמישייה של הנבחרת, תעזור לבנות את בית המקדש השני של הכדורסל בעמק, תיקח עוד גביע או אליפות, אל תשתה את כל הצוף מכל הכובע. יש לך כל מה שאפשר לרצות .

טוב, שרנו שיר.

נדבר רגע על ענייני מנש. היה כאן לא מזמן דיון חצי אקדמי לגבי יד חמה, או "זון". המומים בזמנו, אלה ממגדל השן האמריקאי, טענו כי מדעית אין דבר כזה. ואני אומר - ריי אלן, 2010, סדרת הגמר, משחק מספר 2. מ.ש.ל. ובעצם, גם ה-0 מ-13 במשחק מספר 3, רק הפוך.

עוד מנש אחד: איך נשמעת לכם החמישייה הבאה, למשל: נאש, ג'ינובילי, נוביצקי, גאסול ובוגוט? יכולה לעמוד מול כל חמישייה בעולם, לא חשוב באיזה שנה?

וזאת - סטוקטון, בירד, מקהייל, וולטון ומארק פרייס (או ג'ף הורנסק, או ג'רי ווסט, או דני איינג' וכו'). יכולה לעמוד מול כל חמישייה בעולם? בכל הזמנים?

ועכשיו זאת: נסו להרכיב חמישה נוכחית כלשהי, אמריקאית ומממממ.... לבנה כמו הנ"ל, שמסוגלת להתמודד על המגרש מול ברק נתניה. נסו, נו, נסו. עוד יותר אמיצים? חפשו כאלה גם בין הקבוצות שעלו לפלייאוף. דייויד לי? אוקיי. מה הלאה?

אז איפה הן הבחורות ההן? איפה כל האלה שלארי בירד בחר ונעלמו לנצח? בוסטון ההיא (שימו לב לקישור האלגנטי שמסלק חלקית את הטון הגזעני) היתה סמל מעמד הלבנים הבוסטונאים אנשי העמל. בירד, מקהייל, איינג', וולטון, וודמן ולפניהם האבליצ'ק וכו'. אפילו דניס ג'ונסון, אללה ירחמו, היה ג'ינג'י, ופאריש היה יותר אינדיאני משחור.

ומה השורה התחתונה של כל הלבן בשמנת הזה? אין. סתם שיחקתי בנדמה לי. ברוכים הבאים לראש של סוקולוב.

יאללה, נסיים 'שיר מורחב זה ביום' בברכת היידה-גוני שלנו, הלבן כשלג, צח כטלית שכולה תכלת ואדום בלב בו זמנית.

ולפני פרידה: לי, רבע טורקי גאה, שסבתו נולדה בבורסה-הכרך, מחקו אייטמון? שימותו אמן-סלע. נבלות, זונות. חכו-חכו, לא יודעים עם מי התחילו. סגן אלוף כדורסלע בנאחס לטווח רחוק. אז בבקשה, קבלו את זה: ברכת בריאות שלמה ואריכות ימים, שפע אושר ועושר לכל העם הטורקי באשר הוא, במיוחד לחובבי המחשבים שבכם.

וכפיים לבוראי עולם, נותן הקשת בענן