ספרד אלופת העולם! ספרד אלופת העולם!

ודאי תאמרו זהו, סופית הוא התחרפן, הבורג האחרון הרעוע, הרופף ההוא, גם הוא נפל וזהו – סוקולוב-בורוכוב בדרכו לאיזה בלומ-ביפ כאחד הכנענים.

ולא היא! לא בעבר אני עוסק, אלא בעתיד. מרביץ נבואה לאוגוסט-ספטמבר, עת בה יטבחו הספרדים יימח שמם, אחותם גאסולינה (שכחנו לכם את 1492? זיבי!) בכל אומות עולם, ינקנקו את כל הבאים לטורקיה-הקלאב מד, וגם באמריקאים יתנו מנה אחת אפיים.

כי אלה, כרגיל, החליטו שהם שוב מעל כולם בלי למצמץ ויכולים להרשות לעצמם לשלוח את נבחרת העתודה שלהם. טייריק אוונס במקום דוויין ווייד. לבריאות שיהיה להם. בעזרת השמש, חוטפים בשלב הבתים מאיראן וטוניסיה, פלוס 20 הפרש מסלובניה.

ואם בכלל יגיעו לגמר, מושפלים מול ספרד (גם בלי אדון גאסול, אלוף העולם), כולל 37 נקודות מרודי פרננדס-שלנו-החביב, כולל דאנק עם התחת.

טוב, אבל עוד חזון למועד. נחזור שמה בזמן המתאים, ואולי ערוץ 1 ישים יד גם על הזכויות של אליפות עולם זאת. נחמד לי דווקא.

הלאה.

בכל זאת, אנחנו לא יכולים להתעלם מהדבר המוזר שחלף כאן בחודש האחרון. כלומר, יכולים ועוד איך, אבל קיבלתי אישור מלא מיו"ר הדירקטוריון לדון בדברים מעל במה רבת הוד זו.

טירוף ביפ מוחלט, חוצה גבולות, עדות ודתות. אם ביקרתם בחודש האחרון בכפר ערבי, הייתם מופתעים לגלות כי רובם ככולם של דרי המקום הם בכלל אזרחי ברזיל, ארגנטינה ואיטליה.

הגיעו לי מים עד עמוק עד הגועל נפש.

חיפשתי היטב ומצאתי סיכה. כבדה מעל קילו מלים משקלה. אז אנסה לדחוף אותה בבלון הנפוח המכונה ביפ. ניסיון העבר מלמד, כי הסיכה שלי תשבר מול בלון האידיוטיזם הלזה, אבל מילא.

תחנות רוח תמיד עצבנו אותי, ואם אחזיר בתשובה נפש אחת בישראל - דיינו.

נתחיל בבקשה.

טענה ראשונה העלה הנשיא בעצמו ירום הודו.

ארבעה ימים, פקקטע פור דייז, מקבלים הביפים האלה בין משחק למשחק.

ארבעה ימים!

למה מה? אלו ספורטאים מקצוענים? משחקים 90 דקות וזהו, זקוקים לאשפוז? יש להם סגל של 20 ומשהו שחקנים בסגל, לכל הרוחות! (אזהרה – הרבה סימני קריאה זועפים יהיו באייטמון הזה, העם מוזמן להוסיף קללה על פי טעמו האישי בכל אחד ואחד מהם).

בכל אליפות כדורסל משחקים מדי יום, 7 משחקים עשרה ימים לערך. פלייאוף ליגת מנש משוחק כולו יום כן יום לא. בטור דה צרפת, איטליה או ספרד, רוכבים מדי יום מאות קילומטרים. גולשים, ע"ע שחר צוברי יקיר העדה, גולשים שני שיוטים ביום.

תחרויות ג'ודו, קראטה ושאר מכות מסתיימות תוך יום אחד, והאמינו לי, חמישה קרבות בני שלוש דקות היחידה, שקולים לחודש של כל ביפ, ולו בשם העובדה הפשוטה שאתה משתדל מאוד שלא להפוך את אשתך לאלמנה במהלך אירוע ספורטיבי אלגנטי זה.

ואלה, הפרינצסות, עם התסרוקת והספריי והקרח שלהם, צריכים ארבעה ימים!

ספורטאים, עאלק.

מוצג תביעה מספר 2

על מה הם שמחים? נניח שאוויל X כבש ביפ בדקה ה-16. מה אתם חוגגים כמטורפים? מתחבקים כפואד ביום הבורקס? אורגיית סטייל סדום ועמורה על הדשא? מטומטמים, לא עשיתם כלום! יש עוד משחק שלם!

כאילו היה יוסיין בולט עוצר אחרי 16 מטר לפוזות למצלמה, או קהל יושבי בלגרד הפרטיזנים היה פורץ למשטח וגוזר רשתות בסוף הרבע הראשון. אריק זאבי חוגג את קשירת החגורה שלו לפני הקרב השני באולימפיאדה. לא יודעים לקרוא שעון אלה, בחיי. (להמשך, ע"ע מוצג 6 ב').

מוצג תביעה מספר 3

נניח שמשחק ביפ שכזה מסתיים בתוצאה 5-4 לטובת העמלקים משמאל. יוכתר תוך שש שניות כגדול בכל הזמנים מאז ימי הבונקר של שלומציון המלכה? תשעה ביפים, לא פחות! אבל בעצם, זה יוצא כל עשר דקות. עשר דקות!

תלכו אתם למשחק כדורסל שמסתיים ב-5-4. בכיף שיהיה לכם, אפילו כל ארבעת הסלים (כל 10 דקות, כן?) הם דאנקים מקו העונשין. או משחק טניס בו פעם ב-10 דקות מישהו מצליח לעבור את הרשת, תחרות שחיה בה אחד בכל משחה לא טובע.

מוצג תביעה מספר 4

מזל. "איזה חוסר מזל בבעיטה הזאת". מה מזל, מה? הטמבל פספס במטר, במקרה הטוב, את המטרה! כאילו קונטדור היה פונה שמאלה בצומת פאריס וממשיך עד סקוטלנד. ריבאונד זה מזל, קצת. אבל אייר בול, זה בושה וחרפה.

מוצג תביעה מספר 5

שופטים. אנוכי שופט מדי פעם בענף החשוד שלי, מכות בפיג'מות יפניות. גם ממרחק של מטר מאוד מאוד קשה לראות האם הבעיטה פגעה ביריב, או רק חלפה ביעף, שפשפה אפו ותו לא.

אז איך איך איך שופט אחד, לא חכם במיוחד לרוב, יכול לראות ממרחק 20 מטר מה היה שם בצד השני של המגרש? ותוך כדי גם לשים לה שאיזה קניבל בצד השני של המגרש לא דפק מרפק/יריקה של אלפקה חולת שחין בפני יריבו עדין הנפש?

הם מסוגלים לשים GPS על שחקן, כדי למדוד כמה הוא רץ במשחק אבל להשתמש באמצעי אלקטרוני פשוט כדי לבדוק מה קרה לכדור שעף במאה קמ"ש ונחת על קו של סנטימטר וחצי?

מה פתאום.

שינוי השיפוט היחיד המשמעותי ב-50 השנים האחרונות היה שאסור לביפ עם חולצה מספר 1 לקחת סתם ככה את הכדור בידיים. או בתרגום לעברית/אנגלית/פורטוגזית - יא חתיכת בטלנים, תתחילו להזיז את התחת, גם ככה זה המשחק הכי משעמם בעולם! פוט דה בול אין דה באסקט!

מוצג תביעה מספר 6

משאבי אנוש.

6 א' - קחו את 10, 100, 1000 השחקנים הטובים בעולם בביפ.

העמידו מולם נבחרת של כדורסלנים, כדורעפנים, שחקני פוטבול או שחיינים , למבחן הניתור מעל עיתון הארץ של יום ד', לא כולל מוסף ספרות.

נסכם שתומר ש. שלנו, בגילו, יכול מבחינה אתלטית לשחק בלפחות ארבעה תפקידם במגרש הביפ.

דייגו ההוא, או מסי הלזה, הם השמן והרזה, אם אתה שם עליהם את יובל נעימי לאישית לוחצת, הם לא רואים אור יום. שלא לדבר על איזה סקוטי פיפן או נדאל-המנוול.

6 ב' - הם ערסים. גם השבדים שבהם, הם ערסים. לא נתחסד, אייברסון או מילאן גורוביץ' לא מועמדים לפרס נובל לספרות, אבל תראו לי שחקן ביפ אחד שקרוב בכלל לזלוטיקמן, בוזי ינאי או קארים עבדול ג'באר.

פרשנים שלא מסוגלים לאיית את שמם. מאמנים שלא מסוגלים לספור עד 11. ערסים.

הערת הסוקולוב.

לאחרונה, לצערנו הרב, אנו נתקלים במונח ביפיונר, משמע שחקן כדורסל שמנהגיו ודמותו גובלים באיכות ביפית. לא נסגיר שמות, אבל הם כאן. חמור הדבר, והדבר חמור מאוד הוא.

מוצג תביעה מספר 7

מילון סוקולוב-בורוכוב למגוון המהלכים הטקטיים הגאוניים של הביפ.

שמירת לחץ – "אולי ננסה לשמור ממש חזק, הם לא מצפים לזה".

סגירה אלכסונית - "הוא יכול למסור גם הצידה, הממזר!".

מלכודת נבדל – "החלוץ פוזל, בואו נברח לו!".

מאמן טקטיקן גאון - א. שמירת לחץ (ע"ע), ב. "שמעון, אתה ויוסי מחליפים צדדים, עכשיו אתה תרוץ משמאל והוא מימין, זה יגמור אותם".

זה מה שיפה בכדורביפ - גם חרא קבוצה, אוסף נגרים עקומים כמו שען חירש, מסוגלים להפתיע קבוצה במאאאתיים מיליון דולר, אם יש להם כושר גופני בינוני וקצת קריזה בריאה.

מוצג מספר 8, האחרון לעת זו שהרי לנצח ניתן להמשיך

טענה: כדורביפ הוא המשחק העולמי, חובק יבשות, גבולות ושאר הקלישאות.

שקר גס, תוצר ישיר של שטיפת מוח תקשורתית פרימיטיבית המכונה על-ידי הנשיא בשם המתאים "אזובי הביפ".

מה משותף לסין, הודו, ארה"ב , פקיסטן, אינדונזיה, בנגלדש, וגם אוסטרליה, קנדה, פינלנד, יפן או דרום אפריקה(!)?

בכולן הביפ הוא לא הענף הראשון, גם לא השמיני. למעשה, הוא ממש לא מעניין אף אחד שם.

תנו להם קריקט, בייסבול, הוקי, שחיה, טניס שולחן או סומו. אהה, וביחד מדובר באיזה חמישה מיליארד איש. בהודו לבד יש יותר תושבים מכל ארצות אירופה, ובעודף אפשר לדחוף גם חצי דרום אמריקה.

נסו למצוא בניו יורק טיימס כתבה מעל 100 גרם טקסט על ביפ. אולי בטור הרכילות, אם בטעות איזה ערס תורן יצוד לו בריטני כלשהי לחלוק עימה עסקי כיבושין.

שטיפת מוח, שטיפת מוח, שטיפת מוח.

נעצור כאן. את עצמי שכנעתי.

היידה גוני שלנו, היידה היידה היידה!

לשנה הבאה במיאמי החרבה.

האינפנטיל מסנגר

כדרכו, האינפנטיל הפנימי מחליט להתחכם ולעשות לנו "להרגיז", ומעלה טיעון סנגורי לכל המאמר המנומק הנ"ל. לצערנו, המניאק תפס אותנו היישר באשך, ואף בלב. וכך אמר: "אם לא היה ביפ, הרי לא היו באים לנו האופסייד סטורי, מר שמעון כסאח, שירים שערים וטכנאים ועוד פניני חוכמה יקרות מפז".

מניאק האינפנטיל הזה, מניאק.

כפיים לבורא עולם, טיפוס הפכפך לכל הדעות.