תכירו: דיקמבה, ביאליקה וכריסטאינה
גיגית ובה מים קרים היא חברתו הטובה ביותר של רן בורוכוב-סוקולוב, ולא פלא שהוא מקדיש אייטמון שלם לאיברים פצועים. האזינו ברוב קשב. ובזהירות, כן?
22/7/2010    
 

חברים, אני מוטרד.


אמנם קיץ הוא זה, זמן אמת מוסכם וחתום לטרדה (האם מתי שהוא נפנים את העובדה שיש כאן 10 חודשי קיץ?) אבל בכל זאת, יש מועקה.


אולי תחשבו כי בשל נבחרת הנוער החביבה מוטרד אנוכי. או שמה בשל הכישלון הצפוי-משהו של נבחרת העתודה המג'עג'עת לשוב מעלה-מעלה.


אולי העדרו החמור של עידו קיר בטון משורות בחורינו האמיצים בשל מחלה ארורה, שתשאיר את יניב הגרינאי לבדו להלחם מתחת לסל.



ואולי זה הראיון שפורסם ב"הארץ"-העיתון, במהרה בימינו ינוהל בידי זאבי היקר, עם היידה- גוני , גוני-שלנו, שלא רק שלא תרם בשורה או נצורה, אלה גם כיחד והעלים מהעם את שאלת השאלות: האם הידעת, היידה, את כינוי הפלא אשר הוענק לך קבל עם וסיפרה?


אז לא, חביבים, לא. אמנם מחשבות טרדות משקל אלו, וחבל גם חבל שהעם כולו אינו עסוק בהן יומם וליל, קורא תהילים, מדליק נרות ומכשף כשפים למען לא ימות לנו סופית ורשמית הענף החביב עלינו, אבל לא, לא, לא.


אני סוקולוב-בורוכוב-איש דרווינוב, מוטרד מעניין אשר מסובב אותי על האצבע הקטנה.


בעצם זה העניין, האצבע הקטנה.


נפרט:


אצבעות כף היד, מסודרות הן יפה-יפה, לכל אחת שם ותואר.


אגודל, אצבע והמהדרין יגידו האצבע המורה, האמה החביבה על עם ישראל, הקמיצה המבדילה בין ספוק לסתם שמוק, והזרת הקטנה, מתוקה שכזאת (הערת המתרגם - שמועה אומרת כי מר סוקולוב חמוש בזרת של יד שמאל בפרק נוסף, מוטציוני לחלוטין, שלמרבה התער התאחה ואינו מאפשר לו תנועות ביוניות).


אז ביד הסתדרנו, ואף התענגנו עם השנים - הפינגר רול של גרווין האייס-מן, האמה החבושה של קובי השנה, הקליעה המהממת של אמיר כץ, האצבע המונפת של מיקי ברקוביץ' ולהבדיל נפנוף האצבע של דיקמבה מטומבו אחרי שחטב עוד עץ ביער. ולא נשכח את כל שש אצבעותיו של ג'ורדן מונפות לסימון עוד אליפות, ואת שלל הטבעות של פיל האליל ג'קסון.




בקיצור, העייסק שימושי.


אבל אם נרד שלוש קומות, עד כף הרגל, שם מתחילות הצרות האמיתיות.


פציעות באצבעות כף הרגל, ארורות הן. שאק, דאנקן ועוד רבים וטובים, אכלו חצץ בשל תאונה כזו או אחרת שם למטה. הן מוחבאות היטב בנעל אבל הן שם ועןד איך. דורבנים, נקעים, שברים מיקרוסקופיים ושלל ירקות. שלא לדבר על ציפורן חודרנית, גועל נפש ידוע ומוכר במיוחד בתוך נעל צבאית.


4000 עצמות בערך יש שם למטה, לך תשמור על כולן תקינות.


באופן הזוי, חושבני שבכל ענפי הספורט מלבד אחד, אצבעות כף הרגל חיוניות לאין ערוך. ניתור, יציבה, שיווי משקל, ובכל הקשר עם כדור הארץ - הכל מתחיל שם. בלי לדבר בכלל על שחיה וסנפיריהם של פלפס או ת'ורפ הכרישים.


ומהו ענף זה אשר לא מזיזות לו הכפות? הביפ, כמובן!


נעזוב רגע את הקייקים וכאלה, אל תציקו, אבל הביפאים האלה, רק שמים אותם בתוך נעל פקקים וזהו. לבעוט אפשר גם עם בוהן שבורה, לרוץ ולנתר גם כך הן פעולות שאינן במפרט הטכני, מה גם שהאהבלים האלה לא יבחינו בין קרסול למעי הגס. דייויד ביפ בקהאם היה עולה למשחקים עם תחתונים של אשתו למען השם, אפשר לצפות ממנו להבין על מה הוא דורך?



נחזור לעולם השפוי והרצוי - לטעמי שורש הבעיה הוא סמנטי בכלל. בעוד, כאמור, לאצבעות כף היד יש שמות פרטיים נאים כרפאל, ברגל אין כלום. בהונות, זה המקסימום שקיבלו, ולא רק. ישנם בעלי דעת שגם את האגודל מכנים בוהן!


בהונות, משל היו תאגיד קולקטיבי קומוניסטי, קולחוז לא רצוי בתחתית השוק.


לגדולה, עוד מילא, ידועה בציבור כבוהן הגדולה, או סתם כבוהן, והקטנה ידועה כקטנה, או "ההיא שנועדה כדי לסמן בחושך היכן יש שולחן בבית".


אבל מה עם שאר השלוש? מה איתן? איך יכול ליאור אליהו לשפר ולהשביח את זן התפוזים שלו, אם לשורשיו הרחק מטה אין שם ראוי? איך יפתח יוגב את קליעתו בלעדי שם נאות לאצבע השנייה משמאל, ברגל ימין, ולהיפך?


זאת לא מקצוענות רבותי, זה חפיף חרטאבונה קזינואי.


ככה נעלה לדרג א'? ככה ניתן בראש לאיטלקים והלטבים? ככה יגיעו ג"ג הפקות לפיינל פור האירופי?


חירטשנו מספיק, עכשיו לפתרונות, אחרת סתם קוטרים קופמנים אנו.


מהיום, רשמו לפניכם, כך יקראו בהונות כף הרגל:


הגדולה - הגדולה. אמנם יש כאלה שהיא קצרה במעט מזו שלידה, אבל בואו לא נגזים.


מיד לידה, המקבילה לאצבע בכף היד – הדיקמבה. מחווה לאיש הגדול והזקן שאני מוכן לתת הרבה מאוד בכדי לא לראות את כפות רגליו עד סוף ימי על פני האדמה.



השלישית האמצעית, התיכונה – ביאליקה. בהוקרה לנבחרת תיכון קרית ביאליק, אלופת עולם וגיבורת ילדות, כולל אמישה קורן וגודס גיא. כבוד.


הרביעית – כריסטיאנה. כי כמו כריס לייטנר בדרים טים, מי צריך אותה בכלל?


החמישית כבר סיכמנו, מאתרת השולחנות הלילית (גם כסאות ושאר חפצים כהים, נפרגן לה), שם ארוך, אבל מייצג, או בקיצור, היפה, הקטנה, המתוקה.

דיר בלאק לא להקשיב לשיר במלואו כן? בשביל מה הרביצותי לינק? האיש גאון.


נסכם – הגדולה, הדיקמבה, ביאליקה (אתם יכולים לכנות אותה גם אמישק'ה מצידי, זה בסדר), כריסטיאנה והקטנה.


המחאות ותמלוגים על כל פציעה שלא תהיה מהיום, נא לשלוח בדואר רשום, ואם לעם יש הצעות טובות ונאות, נשקול (בחיוב ונענה בשלילה).


היידה גוני שלנו, שלא יידע מצרות.


האינפנטיל בוידוי לא מרגש:


קשה להכחיש מקורו של אייטמון זה, כצפוי מהאינפנטיל, אגואיסטי וסוציומטי הינו. אכן מדובר בסוגיה הרת גורל ומרובת ממון (תמלוגים כבר אמרנו?) אך המניע האישי בולט לעין כטי.טי פופה במסיבת רטרו-דרדסים.



סוקולוב חבול וכואב. יושב כרגע כשגיגית מי קרח צמודה חזק, בה הוא טובל לסירוגין את אגודל יד ימין, ואת הדיקמבה, גם ימנית. על הכתף (ימין) אנחנו לא מדברים, גם לא על המרפק (ימין, נו מה) , מי זוכר כבר.


אז זהו, פיילה קרירה ירוקה אחת, דיקמבה מכופפת כהוגן, והרבה קיטורים.


הערה אחרונה:


אם מישהו ישלח מחר איזה לינק לשמות אנטומיים או סתם מבית אבשלום קור לבהונות כף הרגל, הוא חוטף כפכף . או לופ של כל משחקי סקרמנטו העונה עד סוף נובמבר, ראו הוזהרתם.




כפיים לבורא עולם, שנתן לנו איברים מעניינים עד מאוד.

 
 
מירקו מיליצ'ביץ'
 
 
טריי סימונס
 
 
Powered By Art-Up