ישנן מספר דרכים לתת כינוי לאדם, כאן בכדורסלע-האתר.
ישנם החבובים, אשר מראה עיניים קל מטביע בהם חותם מיידי. כך במקרה של טימי "המעלית", באוורס, נס פיסיקלי על שתיים, או תיישון ג'יימס, שרק עניין של זמן היה עד שיבוא הוגה הדעות הנאה שייתן לו ולזקנו כינוי לנצח נצחים. גם הזיקית גיבסון, הבולדוג רנדי ווייט ומרכוס פייזר סוס יאור, כאלה הם.
ישנם חבובים אשר אישיותם המלבבת, מי פחות מי יותר, היא-היא הגורם המכריע. נוספים כמובן להתנהלותם על פני האדמה, ניסיון חיים ושכאלה. כאלה הם הגנרל הסרבי, השריף ושאר אלילים עצומים. גם המנוול מרכוס האטן, ואפילו כרמלה דוריס אנתוני מקומם כאן.
ישנם אלו אשר שמם לבדו מתגלגל חיש קל עלי שפה, ובטרם אמרת חואן אנטוניו סאן אפיפיניו רואיז, כבר קיבלת קטשפר, לוליו, נדב דה דאב, או ששוווווון - ושמחה!!!! גם קוקי פלז'ר או פי. ג'יי טרקטור כאן הם.
וישנם אלה שהמציאות תובעת כינוי בעבורם, יען כי השם המקורי אינו מתאר את פועלם, אינו נאה, אינו יאה או סתם מהווה ניג'וס. יענו קודם היה האדם, אחר-כך בא הכינוי. בניגוד לכל הנ"ל בהם הכינוי כבר ישב, ורק חיכה לאליל שייכנס לו בנוחות פנימה.
כאלו הם חלק מאושיות "סדרת מאמנינו", אשר כמו דגי זהב מתעקשים לזוז ולשנות סדרי עולם וסיפרה, וכזה הוא גם האיש אשר בו נדון כרגע: דייויד בלות'נטל.
העניין פשוט, ומקורו כמובן במניע אגואיסטי לחלוטין: לא יעלה על הדעת כי כה קשה יהיה לבטא, לזכור, שלא לדבר על לכתוב ו/או להקליד שמו של אדם. היכן המ' החסרה שם? ט'? ת'? נ? ככה אי אפשר לעבוד, וככל שהאיש תפס מעמד במקומותינו, ועוד הפך לפתע בשר מבשרנו גם בנבחרת ישראל – מי היה מאמין - העייסק רק הסתבך.
נוצר צורף דחוף למצוא לבחור כינוי שיפשט את חיינו, במיוחד בימים חמים אלה, אשר כידוע קשים הם למקליד המתמיד.
רק בכתיבה הבודדת של השם המפורש כאן למעלה, היה צורך בחיטוט עמוק בתחתיות הנשייה המוחית, והאמינו לי - קל זה לא. ונעים - עוד פחות.
לרגע ניסינו את דייויד-שלנו. ברם אולם, כל עוד גוני-שלנו-היידה-גוני, רוז'ה-שלנו, טרויזו-שלנו ועוד חביבי אמת כאן בשטח, לא מתאים. עם כל הכבוד לחבר ב'.
יש לו יתרונות לבחור, אבל "שלנו"?
לא ממש.
מספיק הקדמנו ומשכנו זמן. אז בלי יציאה לפרסומות, קבלו אותו, הכינוי השערורייתי לאיש ולידית, הבחור שהפסיד שתי אליפויות עם מכבי ת"א בשתי קדנציות שונות, הבריז לא פעם ולא פעמיים ממדי הכחול לבן, עד אשר נגרר בשיניים ולא רק,
הוא הוא: דייויד "נעמי" בלותנט'ל!
נסביר ונפרט לרגע, למה לא.
נעמי - על שום מה?
ראשית חוכמה, היות שפעמים רבות עד רבות מאוד כונה בשוגג בשם בלומנטל, הבה נזרום עם הנהר. נעמי בלומנטל, ח"כ מופת לשעבר, ולא קרובה כלל וכלל לעייסק, ברם אולם, היא בפנים.
נעמי - על שם עמותת המופת "חסדי נעמי" והרי עצם בואו לכאן של נעמי חסד עצום ורב הוא בעבור מדינתנו הקטנה המוקפת אויבים, על אחת כמה וכמה הצטרפותו הכה מאוחרת למדים הלאומיים לאחר שנים של תחנונים חסרי בושה. חסד עשה עימנו, הבה נציין זאת.
נעמי - בזכות השיר "אני חולם על נעמי", שיר מופת, להיט יפני (באמת!) ושהושר חובר ותוזמר בידי הצמד חדוה ו...דוד. וגם שיר נוסף: "על מי את חולמת עכשיו נעמי", (בביצועים שונים של אריק איינשטיין, נתן כהן, הראלה בר) רמז עתיק לשיגיונותיו בעניין ההצטרפות לסקרמנטו קינגס אי-אז בימים.
נעמי - על שם גיבורת מגילת רות התנ"כית, אשר בזכות עורמתה וחוכמתה כי רבה בא לעולם נעים זמירות ישראל, האדמוני בעל הנבל, דוד המלך. דוד! כמו דייויד! ומי יודע אולי דייויד-נעמי זה צאצא ישיר הינו של דוד ההוא? ביום טוב, ניתן לראות איזה נמש בלחיים, לא ככה?
נעמי - לזכרה של נעמי שמר, הפזמונאית הלאומית, או כפי שסבי מכנה אותה, נעמי המשומרת. נעמי שמר, אשר כמו נעמי–דייויד הרבתה לירות לכל הכיוונים ואין ספק, כשרונה היה עצום ורב.
ביום טוב, כשהתלבש לה, ירתה צרורות-צרורות, בלי חשבון ובלי בושה, כל אחת, בומבה, צ'אקה, לא חשוב הטווח, המקום או הזמן.
אך גם נעמי שמר היו לה ימים, איך לומר, פחות טובים, בהם המטרה ברחה לה כמו יוסיין בולט לאספה פאוול. במיוחד בימים בהם התעקשה לעשות הכל לבד (לשיר בעצמה את שיריה).
עד כאן הכל טוב יפה ומשתלב יופי טופי.
מצד שני עלתה לה טענה לא קלה. הרי יש לנו כבר בכדורסלע-האתר, את כרמלו "דוריס" אנתוני.
ומה עתה, יצוץ לנו דייויד "נעמי" בלות'נטל?
חלילה לנו מלגלות אפליה על רקע מגדרי, הרי המין הנשי קדוש ומוערך כאן באתרינו. ובכל זאת, כך סתם להפוך סדרי עולם? כינוי נשי שני בלא התרעה מוקדמת?
הפכנו בדעתנו וחרצנו.
אם דוריס ההיא מתעקשה-הינה להסתובב בצמות, לחיים תפוחות ולוק כללי של בעלת מכולת סיטונאית מרמת גן-העיר, אין אנחנו אשמים בכך. אך טבעי הוא הדבר.
ולגבי נעמי - שוב, בלי להסתבך חלילה עם שום אוחובסקי, הרי נעמי מטופח הוא כהלכה, בחור נאה, מושקע וסימפטי למראה. מטרו שכזה, או איך שקוראים לזה החבר'ה. ודאי לא ייעלב, להיפך, לגאווה יהי לו הדבר.
קבלו אותו, את בעל הכינוי החדש, האיש הכחול, הגדול, המפציץ, המרעיש המכחיש: דייויד "נעמי" בלונטנתל!
עוד פעם כתבתי את שמו לא נכון.
שנאמר נעמי - גיים סט מאצ'.
