אליפות עולם 2010. תובנות, מסקנות, דעות ושאר מחשבות מבית מדרשי, בורוכוב-סוקולוב-קוקוריקוב. חלק מהסעיפים מתגלגלים אחד מהשני, וחלק לא. במקור דירגתי את הסעיפים לפי המספרים. עכשיו אני רואה שנעלמו בעריכה פתאום. בחו"כ. אז תבינו לבד.

טורקיה היא הסגנית החלשה ביותר בתולדות אליפויות העולם. לכו אחורה, לפחות 30 שנה, קבוצת נגרים כזאת לא תמצאו שם, עם כל הכבוד לחברים טורקוגלו ואיליאסובה החביב, שפשוט לא מסוגלים לשחק יחד, כאילו היו גל מקל וג'רמי פארגו. גם האלופה הגאה, ספק לי אם היתה עומדת מול סרביה של בודירוגה-דיבאץ', שלא לדבר על הדרים-טים הנשכחת, ההיא של 96, עם שאק ואולוג'ואן בפרונט.

כמות הסטרואידים המצטברת בנבחרות טורקיה-יוון, מסוגלת להניע צוללת אטומית. טורקיה היא היוון החדשה. פויה, גועל נפש, לכנות אותם נגרים זה עלבון למקצוע הנגרים המכובד.

היה משחק גמר מגעיל משהו פחד. שורה סטטיסטית מייצגת - ארה"ב זרקה במחצית 22 שלשות. במחצית!

דריק רוז פארש. אולי בליגת מנש שלו הוא עושה צחוק, אבל מול אירופיים שאשכרה שמעו על מושג ה"עזרה בהגנה", האיש נראה כמו וויל ביינום ביום בינוני מינוס.

סטפן קארי בובל'ה של שחקן. בעזרת השמש, נצפה במשחקים רבים שלו ואם יבוא לבקר לאיזו עונה-שתיים באירופה-היבשת, נשמח מאוד מאוד.

כל אחד מהנבחרת של 2008 היה הופך מיידית לכוכב הבלתי מעורער של נבחרת ארה"ב, מה שמחזק את תחושת הרפיון הכללית של האליפות הזאת.

בהערכה הזו אשמים כמובן, אלא מה, פיב"א. שמונה הנבחרות הראשונות שיחקו תשעה משחקים תוך שבועיים. פלא שבראיינט, פארקר או נוביצקי דפקו נפקדות? לא חבל על המשך הקריירה? צפו פציעות הגונות למשתתפי הטור דה טורקיה הזה במהלך העונה.

כמות המשחקים משחקת לידיים של נבחרות כמו ארה"ב, ששחקניה רגילים לעמוד בעומסים שמתקרבים לטמטום ההוא, או לקבוצות הבושידו, בהן בריון יוצא בריון נכנס, מה זה כבר משנה.

נבחרות שתלויות על שחקן או שניים, סרביה, ארגנטינה, ספרד בתצורתה הנוכחית, לא עומדות. ולראיה, סקולה נפל מהרגליים במשחק הכי חשוב של הטורניר, וטונצ'רי (!) פירפר את תאודושיץ' בחצי הגמר, כשהגיבור הסרבי פשוט לא מסוגל כבר לנשום. איבקוביץ' מצידו , לא טרח כמובן להחליף הגנה עליו, ועל כך נותר מחוץ לפודיום.

הכישרון של ליטא, סרביה, קרואטיה, עושה לי חשק לעלות על הגג ולשיר בבוסנית (פשרה מדינית) את אדון הסליחות. כולל פאקט מרלבורו, הומאז' לאלילי הכדור סאבוניס, דיבאץ' וראדג'ה. אגב, מישהו מוכן להסביר לי איך ספורטאי מקצוען מעשן, במהלך הקריירה או אחריה?

הרבה עשן בלי אש - על ריקי רוביו כבר אין לי כוח לכתוב שוב, אבל מה שקרה לרודי פרננדס בשנה האחרונה דורש ועדת חקירה טרנס אטלנטית. כיבו לו את האש, כיבו. מנוולים.

סקאריולו עמוס הג'ל בשיער הוא מאמן דרג ג'. ספרד, גם בלי קלדרון וגאסולינה, ועם רודי בכושר מביש, היתה צריכה ויכולה להגיע לגמר בהליכה. האיש סירב להפנים את העובדה שבהעדר הצוות, נבארו לא יכול לבד, שגארבחוסה כבר מזמן לא אותו שחקן, שכל דקה שלליוללללל לא על המגרש היא בחו"כ, בטח כשרוביו ממשחק כפול ממנו,

ושפראן ואסקז ופיליפה רייס הם-הם הקו הקידמי שלו, ולא מארק גאסול את גרבחוסה. והכי חשוב – קרלוס חימנז, הקפטן הנפלא, כבר לא בסביבה. נדב הנפלד הספרדי, חבר של כבוד בשובך האלילים הפרטי שלי.

תור הזהב הספרדי ידעך. רייס, נבארו, גאסול, לופז, כבר בני שלושים. חימנז כבר לא שם, גרבוחוסה לא מזכיר את השחקן הכה מאיים שהיה. רוביו זה ביזיון. אלא אם יגיעו כמה תותחים צעירים, אחרי לונדון 2012 אני צופה נסיגה משמעותית. רודי וללליוללל זה לא מספיק.

קירק פני עוד שווה משהו מסתבר, אפילו כמה משהואים. צלף בן שלשה רציני, לא מבין איך לא עשה קריירה לגיטימית במנש, תפור על תפקיד "ההוא שעומד בפינה ומחכה שנאש ימצא אותו".

יחסית למדינה מאחרת עם פוטנציאל הפועל חולון בחזקת חמש, הטורקים הפתיעו בעדינותם. איפה הימים היפים של נאומוסקי ומירסאד טורצ'אן, שרק היו עולים למגרש, ועד אלבניה היו שומעים את הקהל. ובלי סיגריות? איפה נשמע כדבר הזה? בחו"כ. כמאמר מר חלפון בגבעת חלפון: "מה זה, אשכנזים נהייתם לי?". את זה אני אומר בתור רבע טורקי גאה.

וגם: איך למען הפטרוביץ' נותנים למר למוניקה לשפוט בגמר אליפות העולם? מילא רק היהודים היו שונאים אותו, משוחדים אנו, אבל האיש נודע לשמצה בכל אירופה, פרסונה נון גרטה בקרואטיה, ובעיקר - סר ש. המהולל
בכבודו ובעצמו פסק כי אינו ראוי אף לחליל של עיזות, שלא לדבר על משרוקית.

לאור הברזתו המבישה של ערוץ הספורט מכל שלב המוקדמות, הזדמן לי לצפות בלא מעט משחקים בחסות שאר מדינות תבל, כולל שדרים דוברי כמה וכמה (וכמה!) שפות אם, מכל קצוות הגלובוס.

היה נחמד ואדרג ברשותכם את חווית הצפייה, מהפחות מוצלחת וצפונה.

מעצבן - שלח פירשן את יוון ספרד. יש כבוד והרבה לאיש, אבל הוא חייב איזו שנת צינון. כמות המלל פשוט מעייפת, במיוחד כשיש לידו שדרן מהזן החדש, משמע מצוי גם הוא קלות ברזי המשחק ומחווה דעתו. בנוסף, שלח מסרב לא פעם להכיר בסרחנותם הבוטה עד מאוד של חביביו-אליליו. במשחק הנתון הזה, עד ששלח הסכים להודות בעובדה שרוביו, רודי וספאנוליס מטנפים את הפרקט, כמעט איבדתי שמיעה באוזן שמאל. חוץ מזה, יש גבול לכמות וגובה מגדלי האוויר שאפשר לבנות סביב סחור-סחור-מכבי-ת"א. רבאק, ספרד- יוון, תן לראות! שנה צינון, ויפה שעה אחת קודם.

מקום שני, מהסוף, אלי סהר. לטעמי, עדיף בהרבה על ימי חמישי המעונבים בהיכל, תחת פיקוח מערכתי צמוד. ועדיין - עודף דאחקות-ביפ, עומס קשה בגזרת ה"אמרתי לך", ווי טו מאצ' אינפורמיישן לגבי איכות המלונות והטיסות ברחבי תבל, ודווקא ברגעים בהם אשכרה קורה משהו על המגרש. וכן, הבנו שאתה זוכר כל שריקה של כל שופט בתולדות מכבי ת"א, שלא לדבר על נס שארפ. יאללה, תתקדם.

מקום שלישי - משני הצדדים: צמד אנגלוסקסי כלשהו, מבטא מוזר, חשוד כניו זילנדי פינת סידני, מפרשנים את ארגנטינה נגד ליטא. הערכה סוקולובית: הצמד בקיא יותר ברוגבי, שחיה או טניס, והפעם האחרונה בה שידר כדורסל היה אי אז בימי בייג'ינג, וגם זה מוטל בספק.

נרשם חשד לקירבת משפחה להוא המיתולוגי מסטאר-ספורט, עם ה"רק 21 הפרש, דקה לסיום, שבע שלשות והמשחק מאוזן". סטיוארט משהו, לא זוכר. הכרות עם שחקני תבל - משובשת. שמעו, התעניינו, בכיף ככה. רק מה, עם חן וחדוות חיים. נהנים מהמשחק, החבר'ה. ואת זה שסקולה לא פוגע, אני רואה לבד. אז מכ'פת לי?

במקום השני, ציון 7.9, ארז אדלשטיין ודנשה. מקצוענים, ידענים, חוש הומור ברמה נשלטת, אחלה בחלה.

במקום הראשון, טה טה טם, פיצוי על אכזבת קווין דוראנט, צמד החבובות הטורקים בגמר. כמו שצריך: עצבניים, צועקים, מקללים. גם בלי לדבר טורקית, אני מזהה כמה וכמה (וכמה!) ברכות מאזור הים התיכון.

ממש הפתיעו לטובה בביטוי שמות האמריקאים, כולל מבטא דק רומני משהו, אך מוקפד כהלכה, ומצד שני הוכיחו כי אין לאף דר אחר בעולם מושג קלוש על איך מי ומה מבטאים את שמות הטורקים.

לא הידו, לא עידו, לא קארים, ולא איליאסובה. עזבו, אל תנסו בכלל, יהיה לכם נקע בלשון. אה, שכחתי, מקום אחרון, הרחק מתחת לכולם, אנשי התקצירים של פיב"א. סקולה קולע 37 נקודות? התקציר לא מראה שהוא נגע בכדור בכלל. 10 אסיסיטים של תאודושיץ'? העיקר שקרסטיץ' השחיל איזה דרדל'ה ממטר. דיאמנטידיס מחסל בהגנה את חצי נבחרת ספרד לבד? למי אכפת, העיקר שרוביו קלע עונשין. פיב"א, נו מה, מה אפשר לצפות מהם.

לבקש סטסטיקה במהלך המשחק, זו כבר ממש חוצפה, אני מבקש סליחה.

מן שם לכאן, כבר עברנו קילו טקסט. די בטוח שאי אלו אבחנות מרגשות חמקו משטף התודעה הסוקולובי, אבל כזאת אנוכי.

אם ניזכר בהן בעתיד, נחלוק. אם לא, לא.

יאללה, היינו כאן.

תנו כפיים לבורא עולם הנכבד, נסתרות דרכיו, כמעט כמו אלו של פיב"א, בת שטן אמיתית.