וואי איך אני אוהב ישראלים. איך אפשר שלא, יש לנו עם סגולה, ארץ נהדרת, כפרות עליהם נהדרים אחד אחד, רק שלא יתקרבו אלי, במיוחד אלה עם הסיגריות, גועל נפש.

אבל ישראלים על המגרש כולם אוהבים, לא ככה? (אם שואלים את יותם הלפרין, אני לא בטוח לגבי התשובה)

והנה, זעקת העם הגיעה מעלה-מעלה, והתקבלה בדואר רשום אצל צהובי-העור, ולא רק שהביאו לנו חזרה את מאמננו העולה, הקופירייטר של המשפט הנפלא "אנחנו עם חי!" גם שמו לצידו את גיא גודס יקיר העדה, שממשיך לזגזג בין מאמנינו לסגנינו ואספו מכל קצוות תבל כל יהודי שבסביבה, וגם בעודף איזה סוס יאור יווני.

יש צביון ישראלי! יש צביון ישראלי! איזה יופי איזה כיף.

אז בואו נראה מה עושים עם כל הכחול לבן הנהדר הזה שנחת עלינו פתאום בצהוב מהדהד. ואלו הגיבורים: דריק שארפ, גיא פניני, יניב גרין, ודייויד בלומנשטטטיל נותרו מהשנה שעברה. השנה אני מתחיל לספור את בלומנטלל כישראלי, יען כי היה בנבחרת כמו ילד גדול.

באו-שבו: טל בורשטיין, ליאור אליהו, אלישי כדיר. שבעה סך הכל: לימונד הלך, הלפרין לא חזר מהניכר ומקל לא הוחזר.

מה נעשה בשבעה אלילים אלו, כל אחד גיבור ואציל בתחומו שלו? ניתן להם לשחק, נו מה, אחרת בשביל מה הבאנו אותם? וישלוף מאמננו העולה, ציוני כהוגן, מחשבונו, ויאמר ככה: מהיום, הולכים לשחק כאן אך ורק ישראלים גאים. לא סחור סחור ולא סרינה, לא צ'אק ולא פרק(ינס). העם דורש נימולים על הפרקט! יש לי במשחק 200 דקות לחלק, 200 חלקי 7 יוצא ממממ... עשרים ושמונה דקות! (צעק פניני המלשן מהפינה, אחרי שהציץ במחשבונו של סחור-סחור העסוק בספירת קלוריות).

28.57 בערך. לא רע בכלל, לא ככה? צביון ישראלי למופת!

אמממ בעיה קטנה. חמישה מתוכם יושבים על שתי עמדות. השישי בן 300 בערך (אני הייתי מעלה אותו בחמישייה, אבל לי לא מקשיבים כבר שנים). השביעי, האיש הירוק, משחק בעמדה של הזר הכי גדול באירופה, ועם כל הכבוד, צופי הליגה יבואו לראות את הקרקס של סחור-סחור קצת יותר מעוד סגירה הגונה לריבאונד של יניב-שלנו.

אה, ואין בשביעייה הזאת רכז טבעי. גם קלעי לא ממש, כי כאמור, הקפטן כבר בן 400.

אז מאמננו העולה, הדייוידק'ה, יתפשר קצת. בואו נגיד, שניתן עמדה אחת לזר (הרכז), עוד איזה 17 דקות לסוס היאור, ועוד 10 לאיזה מישהו תורן שיתנהג ממש יפה באותו יום.

הורדנו מהמאתיים 67 דקות. יצא לנו - 133 (צעק שוב פניני מהפינה, איזה נודניק יא אללה).

נחלק 133 ל-7 חבר'ס ישראלים, צברים גאים, כמעט, מלח הארץ, ונקבל כל אחד 19 דקות. בדיוק! איזה יופי!

וכאן יקום הסוקולוב משבית השמחות הקבוע ויצעק בקול של ילד הולנדי שהרגע תקע את האצבע בסכר של המלך העירום - "זה לא טוב ככה, זה לא ילך!".

בואו, לטובת הדיון, נניח שבתחילת הקיץ, מכבי ת"א כצעד בונה החליטה שקודם כל היא שמה את היד על ישראלי פנוי בשוק ואחר-כך נראה מה הלאה. הגיוני, איכשהו. היסטרי, אגואיסטי, אדיוטי ברמת הליגה, אבל ברמת החשיבה המקובלת בצהוב - הגיוני, איכשהו. הקהל לחץ, הקהל יקבל. נניח.

אז יש לנו שבעה ישראלים, באמת כנראה הכי טובים שיש היום בשוק הסביר. (כספי לא יחזור, וגם להלפרין כנראה לא ממש דחוף).

בא מאמננו העולה, שספק אם היה מודע לכל ההחתמות הללו, וגם הוא מוכנס בסוד ההוויה הנפלאה הקרויה "צביון ישראלי". רק מה, הוא גם צריך לבנות קבוצת כדורסל והוא מבין שחמישישה של כדיר, גרין, אליה,ו פניני ובלוממנטל, לא תגיע רחוק.

אז הוא עושה השלמות, מוצא כמה זרים נחמדים חדשים, אחד מהם קצת מתפרק בדרך, עוד סוס יאור אחד מגיע על תקן מוכר מינויים ועכשיו צריך להרכיב קבוצה מכל זה. אה, ואחרי כל זה, עדיין אין לו גארד רציני לבנות עליו.

מה יהיה? ישראלי אחד ישוחרר, חשד שזה יהיה כדיר, יתכן שעוד זר (פוט? מי זה בכלל?) יושאל או משהו, יען כי קבוצה רצינית בכל זאת זקוקה לאדם שיאייש את העמדה הקרויה "סקנד גארד". ובסוף נישאר עם שני ישראלים שלא יראו מגרש והשאר, נו, יום עסל יום בסל.

למי תודה למי ברכה? לחוק הרוסי כמובן, שגורם לקבוצות שיש להן קצת כסף ויכולת משמע – קבוצה אחת פה - להתחמש בכל שחקן ישראלי שיש, גם כדי שלהם יהיה וגם כדי שלאחרות לא.

ככה שבמקום שכדיר וגרין (או כל אחד אחר) יהיה שחקן סופר מרכזי בקבוצה אחרת, הם יתייבשו על הספסל הצביוני של מכבי ת"א.

בקבוצות האחרות, במיוחד הקטנות, ימצאו איזה שחקן נוער ורבע שיתפוס על הפרקט את 80 הדקות הנדרשות לפי החוק, ויביאו שבעה זרים מעפנים מעליו מצדדיו ומתחתיו.

סתם מחשבה - טפירו באשדוד מקבל את כדיר ובורשטיין לעזר כנגדו, פלוס שלושה זרים טובים, פלוס שני שחקנים צעירים. יפה? יפה.

נסכם - הצביון הישראלי זה חרטא, החוק הרוסי יצא לי מכל החורים, ותביאו כבר איזה כדורסל, אני נחנק כאן.

ציפורו של אינפנטיל

ציפור קטנה, ממש קטנה, ממש ממש קטנה, צנומה ומסכנה, לחשה שלי שמחר ג"ג הפקות, קבוצתי שלי, אם זכור לי (בקושי) מתחילה את צעדיה הראשונים ביורוליג. ועוד אמרה הציפור ההיא, כי המשחק יערך ממש כאן בנוקיה-ההיכל.

אז אמרה, נו באמת, נאמין לכל איזו ציפור חולפת? שטויות, לא היו דברים מעולם.

כפיים לבורא עולם, שגם את אזובי הניוז יצר בהבל פיו, ועל זה בטוח יש לו מחשבות שניות.