טוב, האלופה שלנו קצת קיבלה בראש. לא נורא, אנחנו בעונה פיננסית או משהו, שקר כלשהו. ובלי גוני! קיבלתם פור, חכו חכו בפיינל פור.

עוד מוקדם ממש לנתח את ג"ג הפקות ואירועים בע"מ, אבל מסתמן בעיקר שכדאי שקוז'י קיר בטון ישוב לכושר המקובל ומהר. קצת מלט, טיח, שפכטל, והיידה זקוקים לך. בטח כשנתחיל עם האירופים הארורים.

מכבי ת"א נראית בסוג של פורמה בסיסית, אבל לא נדע כלום, כרגיל, עד מפגש מול מישהי בגודל שלה. וזה לא שמול ירושלים בלי נעימי וסולומון היא הייתה מי יודע כמה, כן? אבל בכל זאת, עוד חצי דקת פירגון יקבלו ממני (גם זה רק בגלל הכבוד שיש לי לדריק שארפ).

נבדוק רגע מה שלום הצביון הישראלי?

מאמננו העולה (הגולה לשעבר) שיתף את כל שבעת הישראלים שלו במשחק, וגם גנב להם 14 דקות מעבר
ל-80 שמחייב אותו החוק הרוסי הארור. כמה זה יוצא לכל יהודי? בקושי 13 דקות וחצי. לא כל כך טוב. ובאירופה מן הסתם הזרים יקבלו עוד כמה דקות. אופס.

להשוואה רגע, שלא יגידו שאני שונא צהוב - לא שאכפת לי מה אומרים - נראה רגע מה הלך ממול, אצל ל"ל וג"ג הפקות. אגב אני חושב שבזכות עמית גל מגיע להם עוד איזה ג בשם, ג"ג וג' הפקות בע"מ.

ליובין נתן 84 דקות, רובן למקל וקיר הבטון. שיתף חמישה, יוצא כמעט 17 דקות. עדיין לא מספיק, אבל כאמור, לפחות אצלו אחד מקבל קרדיט רציני על המגרש. נצפה ונעקוב אחר הדקות של דוגי יבזורי-שלנו, הדוכס הקטן ששב מחולון: 8 דקות, שלוש עבירות - לא מקובל בכלל.

אטריח עצמי עד למשחק השני. ולא, אני לא מתכוון לעשות זאת כל שבוע, תודה רבה, ראשון לציון נגד נתניה. פרויק'ה המנצח שיתף שלושה שחקנים ישראלים: ניצן חנוכי, יהוא אורלנד
ועודד שעשוע. שלושה בלבד!

יש לציין שהסגל הישראלי של אפי הוא קצר עד קצר מאוד, אולי הכי חלש בליגה. שלושת הגיבורים האלה, אם לא יצורף עוד ישראלי עאלק "בכיר" צפויים להרבה דקות, וראשון תפסיד גם אי אלו משחקים עת קבוצות יריבות יעלו על העניין. רק תוציא שלוש עבירות מהירות מאורלנד, וכל המשחק של ראשון הפוך.

84 חלקי שלוש יוצא 28 דקות. מכובד בהחלט. אורלנד שיחק אגב 38 וחנוכי 32. שעשוע שהגיע מאוחר יחסית, יאזן קצת את העניין בקרוב.

נתניה? 88 דקות, חמישה שחקנים, 17 ומשהו דקות, רק שהשנה יש שם קצת יותר איזון: שלושה בכירים - ווטסון, ברנר ויצחקי ושני משלימים, אסנטי (ראוי ליותר) ואוריה גור.

מסקנות ותוצאות המחקר: השערת המחקר ("הצביון הישראלי של מכבי ת"א הוא חרטא") אוששה ברמה הסטטיסטית. אמנם סך הדקות שמפזר מאמננו העולה גדול יותר, אך הוא מחלק אותן בין שבעה חברים שבכל מקום אחר היו "בכירים". מאוד בכירים, יענו לא יורדים מהמגרש בלי אינפוזיה.

תגידו, זה היה משחק של שלושים הפרש, אז מה אכפת לציפור ולדייויד לחלק דקות חופשי לכולם?

או, זו בדיוק הנקודה. כשהחילופים הם חברתיים אחד הולך ואחד בא ותוצאה נשארת מחויכת ומגורבג'ת. האופי הישראלי (הייתי חייב לגוון כבר את המילה צביון, מאוסה לגמרי) יורד, לא עולה!

לנתניה, עם שמוליק ברנר בשנה שעברה שלא ירד מהמגרש, יש יותר צביון ישראלי! אתה רואה אחד, משלנו, נלחם, מוביל, משפיע. המשמעות של המונח "ישראלי מוביל" מצויה במילה "מוביל" ולא במילה "ישראלי". לא משחקים למי יש הכי הרבה תעודות זהות כחולות ביד, משחקים לאיזו קבוצה הקהל המקומי יצליח להתחבר, ורצוי שגם בחור משלנו, יוביל ויהיה מנהיג, תותח, וואט אבר.
זה ההבדל.

ועוד זווית לעניין של אלישי כדיר: כרגע, כל ששת הישראלים האחרים, כולל הקפטן בן ה-400, יעלו לפניו לעמדה מספר 4. כולם, וזה עוד בארץ. יש גם את הנדריקס, שחושדני שהוא עדיין לא ממש הראה את מה שיש לו, ויש לו. אלישי - שוב נאמר, ושוב ושוב, ועוד כמה וכמה (וכמה!) פעמים: תברח!

בין אם לג"ג ובין אם תאחז את אלין כפרה עליה ותנדדו לאיזה טיול אי שם ביבשת, אל תהסס, תברח. מה, לא הרמת טלפון לתומר ש. לפני החתימה? עזוב תומר, את הטלפון של ליובין אני די בטוח שעדיין יש לך. דבר איתו, הוא יספר לך מעשיה או שתיים.

מה עוד ? דורון פרקינס זה משהו פשוט לא שפוי. נכון שהוא מתחיל כבר עונה שלישית, כאן, אבל איכשהו כשמתרגלים אליו, אל הסרט שלו, אל הדאנקים המדהימים והידיים המתנפנפות, פחות שמים לב לעובדה שלאיש אין מטר תשעים.

מעלית סופר דופר טורבו. הוא מסיים אלי-אופ בלי למצמץ, בלי שום מאמץ, כאילו היה פישר או באסטון. פארגו או ביינום (מי?), קפיצים רציניים ביותר, זקוקים לאיזה מטר של מסלול המראה. פרקינס? כלום ושום. עולה בלי חשבון בכלל. כאמור, כל כך התרגלתי לזה, שכשאני נזכר פתאום זה ממש מדהים. יש יתרונות לסניליות.

בסדר, מספיק עד כאן. בכל זאת, כולה שני משחקים בליגת קזינו, אולי לעתיד ליגת הפיס, אולי לא.

נסיים בהצטרפות לברכת הנשיא, שמשחקים בתשע בערב זה טמטום כללי ביותר, בטח לקבוצה מהעמק שיש לה גם שעה וחצי נסיעה חזרה הביתה. לאוהדים כלומר, אלה שכל העייסק מתקיים בעבורם, בל נשכח.

האינפנטיל מהגג עם אלילו הפרטי

גוני-שלנו, היידה גוני! עשה לעצמו מנהג מעניין וארור, לפתוח כל עונה בפציעה. כך היה בחולון, כך היה בגליל בשנתיים האחרונות, וכך גם השנה. לזכותו יאמר, בטח שלזכותו, שאחר-כך, כשכולם כבר שפוכים, הוא נותן מנת אנרגיה רצינית ביותר, ולנצח נזכור כי הרבה מהאליפות של ג"ג נזקף לזכות נסיך העמק.

אז גם השנה, נצפה ונשתוקק ונפלל לחזרתו המהירה אמן כן יהי רצון, טפו חמסה חמסה, וגוני, אם צריך - אני אישית בא להחליף לך מזוזה.

אה, רק דבר אחד - כששואלים אותך בטלוויזיה מתי תשוב למגרש, התשובה "חודשיים, שלוש" לא מקובלת. תגיד חודשיים שלושה, כראוי, מה כ'פת לך. החברה בקיבוץ מסתכלים.

היידה כפיים לבורא עולם, אשר פוצע גיבורים אך גם ארורים.

(דבר יו"ר הדירקטוריון: שלומות סר ר. בורוכוב-פונקראשוב, היות שהשתמשת במלה ארור שלוש פעמים בטקסט הנאה הזה, לא יכולתי שלא להיזכר בשירם המופתי, המשובח, המטריד ואפלולי במידות הנכונות, של ויסאז' הדגולים מתחילת השמונים שסולנה, סטיב סטריינג', אליל הינו. שיר שהייתי לוקח איתי לכל אי בודד ולכל עיר הומה, תחת עץ רענן וגם תחת גג מט לנפול, יען כי בכל מצב ובכל מקום הארורים, דע זאת, אינם בוכים.

קבל אותו פה לסיום, קבלו זאת גם אתם בני העם ובנותיו. אייטיזי לוהט ומצמרר לכל הדעות עד עצם היום הזה. כפיים לבורא עולם בהחלט-בהחלט על שברא את המוסיקה ויוצריה).