קטנות לפתיחה

המשחק של חיפה VS ג"ג היה נורא. נורא, זוועה. ברבע האחרון שתי הקבוצות יחד לא הצליחו להעביר שתי מסירות רצופות, כולל אחת לשנייה.

גל מקל נראה רע מאוד וליובין מצידו כמעט שלא מוריד אותו מהמגרש. חורים בהגנה, לא מוסר בזמן, עושה ברדק, לא ברור. גם בלי להיות משוחד, ואני כידוע אחושילנג משוחד, נייחל מאוד מאוד לשובו המהיר של היידה-גוני-שלנו למגרש, אמן, אמן, אמן. ג"ג זקוקה בדחיפות לאופציה ב' בעמדת הרכז.

לא יודע, אולי בינתיים שווה להמר על מישהו מהליגה הלאומית, איזה טישמן או משהו, לא יודע, לא מספיק בקיא ברזי העניין. אפילו הקשיש אילן ברקוביץ' יכול בשקט מבחינתי לשוב לסיבוב בעמק לגיבוי עד שמקל יתאפס על עצמו.

רם ויץ הצליח לשבש את שמו של קילינגסוורת' עד ללא הכר, כולל הביטוי "קלינסוורת'" יעני - שווה ניקיון. איכשהו אחרי ששמע את מאמננו האדמוני אי אלו פעמים, הצליח להתעשת ברבע הרביעי.

אם לא יהיו שינויים פרסונאליים בקרוב, בעיקר מכיוון כדיר או גרין, שתי הקבוצות האלה ברמה וחצי מתחת לירושלים-ת"א-בני השרון. לפחות.

מה עוד? תרשמו כבר עכשיו, סחור-סחור הוא פארש. גם אם ייתן שם וגם פה משחקים רציניים באירופה ומשחקים של נקודה וחצי לדקה בארץ - פשול יפשל הענק, שם וגם כאן. תרשמו, כה אמר הסוקולוב.

הבחנתי במר רסקין ממלא דלק בתחנה אי שם ממש כאן. שקלתי לבוא איתו בדברים, אבל היות ולא הוכח סופית כי האיש נתין נאמן, אז לא, למה מה קרה, קודם שישלח שני מכתמים ל"דבר אלי יפה" ויוסיף איזה שמאלי לאוסף, אחר כך נשקול בכלל. ושמישהו יסביר לו איך עובד התדלוק עצמי. חראם, לצעוק עליו ווינר שוט לא יעזור.

הלאה.

ליגת מנש החלה, ולשמחת כל מי שלא גר במיאמי ו/או בן דוד קרוב של קרלוס ארויו, בוסטון פצחו בניצחון נאה כרפאל על המלך ג'יימס ופמלייתו. לא מתלהב יותר מדי, יען כי דוויין ווייד עוד לא בכושר, אבל וואלה תמיד משמח לראות מלך ערום.

ואם הילד שמצביע עליו הוא סנטר בן 38 ששוקל כמו כל מיאמי יחד, אדרבא ואדרבא. אגב שאק, באחת השלשות של ריי אלן כפרה עליו, הוא נתן שם חסימה כפולה לווייד וגם לבוש (כפולה, משמע לבד) ועל הפרצוף של ווייד היתה בבירור הבעה של: "קיבינימט, פעם הקיר הזה היה בצד שלי!".

בשכל עשה והחליט לוותר על המרדף אחרי אלן. מסתבר שגם 20 מיליון דולר לשנה לא משכנעים אותך לקפוץ מהבניין, או בעצם, לתת לבניין לקפוץ עליך.

מה שכן, השמחה עם פרוץ המנש הבהירה לי פתאום עד כמה הכדורסל האירופי מביא לי את הקריזה. בשנים האחרונות, קיטרנו לא מעט על הפארסה והפארשה של 82 משחקי ההכנה שקודמים לפלייאוף ב-NBA. קיטרנו ובצדק. למי אכפת אם בסוף הזקנים של בוסטון/ סן אנטוניו נותנים בראש, או אימת הליגה מקליבלנד עושה פתאום קולות של סקרמנטו.

ברם אולם, למרות הכל, יש שם עדיין בממלכת שטרן ניסיונות לאיזון. תקרת שכר, חוזים ודראפט. אחרי הכל, בלי דוראנט אוקלהומה עדיין מחפשת את עצמה בשדות התירס, שיקגו הייתה מעלה באוב צלמים של הוראס גראנט והשנה פתאום מדברים על וושינגטון והקליפרס - הקליפרס! - כמועמדות פוטנציאליות לפלייאוף. וגם ניהול משחק שם תפקיד, עיין ערך סן אנטוניו או ניו יורק.

ובאירופה? מה באירופה?

אז ככה. היורוליג הוא בדיחה. גרסה משונמכת של המנש. ברור בדיוק מי אלה שיגיעו לסוף, העשירות שולטות וכל עוד יש להן כסף הן ימשיכו לשלוט, או לחילופין יעשו שטויות וייעלמו בן לילה, עיין ערך בולוניה או אפילו פילזן.

תקרת שכר? מה פתאום. הגבלות על מעברי שחקנים? למה זה טוב. הרי זה עוד יפריע לברצלונה או פנתינאייקוס לקנות את כל נבחרת סרביה כל שנה, ולייבש אותה על הספסל. תחרותיות? למי אכפת. מי מייצגת את צרפת, פולין או גרמניה? מה זה משנה בכלל.

ולא רק זאת, שימו לב להיגיון הבא: היורוליג מקפידה ומשתדלת שהקבוצות הטובות, חלילה וחס לא יפגשו ביניהן, אחרת עוד יהיו כאן משחקים אטרקטיביים. מדרגים, משחקים, הכל כדי שהגדולות יישארו גדולות והקטנות קטנות. לפעמים, בטעות, איזו פרטיזן בלגרד מתחצפת ועולה לפיינל פור, אבל זה בסדר, כבר במהלכו ברור שכל כוכביה לא שם בשנה באה.

סדר צריך להיות הרי, ואנחנו לא יכולים להרשות עצמנו לחזור לשנות ה-90-80 עת מכבי ת"א הייתה פוגשת בעונה אחת את ברצלונה, צסק"א, אריס וציבונה, מעצמות אחת אחת.

ולמה לנו לגדל מחלקות נוער, אם גם ככה איזו ממפיס תחטוף אותם בגיל 20? או ריאל? עזבו, נביא זרים אמריקאים, יתבשלו איזו שנה בג"ג או בלגיה פינת מונטנגרו. אם יהיו טובים, יזומנו לדוכסויות הבכירות.

והנה פצצה אמיתית תחזיקו ממש חזק עכשיו: גם מחוץ ליורוליג, אין באמת כדורסל תחרותי באירופה, בטח שלא בליגות הגדולות. נכון, בליגה הספרדית יש רמה גבוהה, ואפילו כאן בשרון אפשר למצוא תיישונים שכאלה. אבל תציצו בכל ליגה אירופית ותבדקו מי שולט שם באופן קבוע ואין סופי.

בספרד - אותן שלוש קבוצות ומדובר בליגה של 18 קבוצות. מה עושות שאר ה-15? ביוון השועל הסרבי שולט שנים, והאדומים ממול רק מנסים לזנב בו. אין חשש שאיזה אפועל רודוס/כרתים תיתן בראש. איטליה, רוסיה, כנ"ל. בצרפת דווקא יש תחלופה, אבל הצרפתים חרא של עם, מי שם עליהם.

כאן בארץ הקודש, ידוע לכל שרק הפיינל פור מונע ממכבי אלקטרה להמשיך את השושלת האין סופית, עם כל אהבתי לג"ג ושאר האדומים.

אין כדורסל תחרותי אמיתי, לא לאורך השנה. עשרות משחקי הכנה ברמה גבוהה יותר, ואם זה תלוי ביורוליג אז פחות, ושניים ורבע משחקי הכרעה אי שם באפריל. ותסמכו עליהם, הם ישובצו בדיוק מול גמר הרולאן גארוס או משהו.

רבאק, יצאתי פסימי. מזל שיש תיישונים ורנדלים לשזוף בהם עיניים.

האינפנטיל נייד, נוטר, נוקם וזומם

אזהרה לכל העולם ואחותו וכו'. 1.התחלתי לרכוב על אופניים. 2. אני רוכב ממש גרוע, אבל ממש. 3. הנהגים בכביש ואופנועים הרבה יותר גרועים ממני. 4. אני נוסע על המדרכה, כי מעדיף לדרוס זקנה מאשר להידרס בידי ג'יפ עירוני שחור. 5. יש חולרות בני זונות שמחנים את הרכב שלהם על המדרכה, וחמור מזה, טוסטוס, לרוחב.

לאור כל זאת, התקנתי על אופני דורבנות - spurs - בדיוק כמו ההן שסר ש. אוהב עד מאוד.

רק שתדעו.

אז כפיים לבוא עולם, שנתן לנו גלגל, אפילו שניים.