חמישה חודשים מהשקתן הן חוזרות: דיקמבה, ביאליקה וכריסטיאנה
רן בורוכוב-סוקולוב מונה פגמים וליקויים בעצמו (אם כי שכח חלק, לדעתי) וגם מוצא יתרון אחד. מתוך הצרות הוא לא שוכח את הסיפור המרכזי: גוני חוזר, גוני.
28/12/2010    
 

בואו נניח שהייתי רוצה לכתוב אייטמון סוף שנה. אני לא, אבל נניח, מה אכפת לכם.


כמה וכמה (וכמה!) בעיות עומדות בפנינו (עברתי ללשון רבים, כי גם אתם בעייסק, לא ככה?).


ראשית, בעיה טכנית סעיף א' - האצבעות המקלידות. ספירה מהירה של כל האצבעות במצב סביר פלוס שיש לאנוכי, בורוכוב-סוקולוב-היפוכנדורוב, שווה למספר הגופייה של היונה ההנפלדית.



ולא רק זאת, אלא גם שהן מתחלפות להן, משמע יש ארבע תקינות בכל רגע נתון, אבל אתה לא בטוח שבפעם הבאה שתרצה להקליד איזה "היידה גוני" דווקא בקמיצת שמאל על האות ג'- לא תצא מפיך זעקה מחפירה ומחמירת לב, לבי שלי כמובן.


ולכתוב ככה כמה מאות גרמים לכדורסלע אתרנו הנכבד - לא קל כלל וכלל.


בעיה טכנית סעיף ב' - ידידי המחשב כאן ממש מולי מצדדי ומתחתי, מעט עייף לאחרונה. לא משהו כבד אנו מקווים, מצונן, תפס איזה וירוס, משהו כזה. יותר מדי חלונות פתוחים והופ, הוא חוטף את הג'ננה והולך לתפוס סיאסטה של שישי בצהריים, אפילו עכשיו שני בבוקר.


ככה הוא. ואני, עם כל השנאה הגנטית החזקה מאוד למכשירי חשמל סוררים, לא נעים לי להציק לו.



בדרך כלל מכשיר חשמל שלא עושה מה שאני אומר לו חוטף כהוגן (או חמור מזה, אני מלשין עליו לאמא שלי) ואם הוא עונה לי בחזרה, הו הו. אבל פה, מה אומר, הבחור כותב לי "לא מגיב", פשוט לא נעים לי. גם אני ככה לא פעם, במיוחד בחורף.


אבל בלי איזה שלושה חלונות פתוחים ברקע, איך יכתוב סוקולוב המסכן את האייטמון סוף שנה שלו?


אמשיך ברשותכם. ההארד דיסק נדפק לגמרי. לא של המחשב, דווקא כאן יש גיבוי בסדר גמור, טפו חמסה-חמסה, אבל אנוכי מדרדר מרגע לרגע, בקושי אפשר לזהות אותי .


הורדתי איזה שניים-שלושה קילו במהלך ההכנות הרצחניות לאליפות אירופה (מה זאת אומרת איזה אליפות? הגזמתם...) ומקורבי מוסרים כי יש חשד מבוסס שרובם היו חומר אפור וגם לבן קצת, מהאיבר היושב שם בתוך הגולגולת.


עברתי למצב של זיכרון צילומי בלתי ניתן לשליטה. ושליפה. כאילו, הפרטים נכנסים, והרבה, אבל אין שום יכולת שם בפנים למיין אותם באופן מועיל, שלא לדבר על לשלוף אותם החוצה.


אני יכול לתת לכם אחלה סיכום שנה של 93'
או 2006, אבל 2010?
גוני לקח אליפות נדמה לי, חוץ מזה כלום. נאדה, לא יודע כלום. כמו שאומרים בקיבוץ: תבואו עוד שנתיים, תקבלו את התחזית של שלשום.



מה עוד?


כשל מוטיבציוני.


בעיה, הליגה פה מסרבת לעלות לשום מקום, יש עוד שנה וחצי עד הפלייאוף של המנש. והיורוליג, נו, נראה אתכם רואים משחק של מכבי ת"א אם אתם מנתקים לרגע את הזיקה הציונית העזה שלכם לחברים סופוקלס, ג'רמי, פרקינס, צ'אק וכו'. בשביל ללכת מכות, יש ערסים.



וערוץ ספורט אשכרה שידר השבוע את משחק הצמרת בין סקרמנטו לקליפרס. לדעתי, אם שתי הקבוצות הכי מסריחות בליגה משחקות אחת נגד השנייה, זה בדיוק היום בו עולים הסיכויים שקבוצות יותר טובות יפגשו, לא ככה?


או כפי ששמעתי שיחת ילדים שיצאו מאימון כדורסל השבוע: למה אתה לא מוסר? כי אתה לא מוסר לי! (אבל אתה הרכז, מלמל לעצמו מאחור השלישי).


מזל שהיה שם בלייק גריפין, איזה מסכן יאאא אולוהייים, איך נתקע שם.




יש עוד?


עכשיו, אי אפשר רק לקטר, אחרת מה עשינו כאן? החסר משוגעים נשיאנו? איפה פתרונות איפה? משהו פרקטי, ככה להשאיר את 2010 עם טעם של ג'יפה בפה?

לא יאה.


אז הנה, סעיף-סעיף, יסודי.


אצבעות: מלשנים יגידו, כי רמת ההקלדה האופטימלית אליה הגעתי, מקבילה לזאת של טרול ביצות בעל אינטליגנציה נמוכה מהממוצע.


בנוסף, הביקור אצל איש מקצוע, אורטופד, הביא את התוצאה הצפויה, כי חוץ מלשבור את כל היד ולהרכיב אותה מחדש עם ברגי פלטינות, אין מה לעשות, וזהו. אבל יש לי יד יפה ברנטגן, משהו 100מ.


גם ברגל אגב, אוברול רציני עשיתי שמה. זה מה יש, צריך להתרגל, רמז הדוקטור.


ולבסוף לגבי סעיף זה, לא מזמן עליתי על הפטנט האולטימטיבי מומלץ לכל כדורעפן המדביק פרקי אצבעותיו אחת לבקרים - איזולירבנד.



רצוי אדום, נו מה, מחזיק יותר טוב מכל פלסטר שתמצאו ביקום. לא נופל, מבודד למקרה של מכת חשמל ובעיקר עולה 4 שקלים לשלושה קילומטר. ואדום כבר אמרתי?


הלאה! המחשביקו!


"קל לפתרון, חתיכת אהבל . תפתח רדיו".


זה לא אני אמרתי, זה המחשב אמר, כאמור הוא נוטה לתמרן מדי פעם לבדו, ומה לעשות, אי אפשר לריב איתו כל היום.



נקסט. בעיית הזיכרון המוגבל של מר רב"ס. פה הפתרון מורכב, אני מודה. אבל בואו ניזכר רגע במילותיו של האלילון מנסדורף עמוס לשאלתו של גרטל האליל לא פחות: למה לא גיוונת יותר את המשחק?


"לא התגוון לי".


זה משל, קחו את זה לאן שאתם רוצים.


ומה נעשה עם המוטיבציה? אז שלוש נקודות אור יש לי כאן: אפי, פרויקה, ראש שבט האפרים, נתן הצגת זעם וזעף השבוע כמו בימים הטובים, כאילו לא היו הדברים הצהובים מעולם ואך אמש נאם את שתיקת הכבשים. אגב, הנה הזדמנות לראות קליפ-קליפ. אל תפספסו.


וגם את הברבור סוואן הוא קיבל לשם. אולי יש סיבה לראות משחק של ראשון השנה?


שנית, היידה גוני-שלנו, כך מספרים בחוצות הגלבוע, בדרך חזרה. אין צורך להכביר מילים בעניין.


שלישית, נשארה בקושי שנה עד 2012, סוף העולם. עכשיו אני אישית לא מיודע לגבי מתי בדיוק נגמר כאן העייסק, ב-1.1.2012, או אולי ב-31.12.2012, אבל בכל מקרה, אין עוד הרבה זמן. החגיגה אוטוטו נגמרת.


אז נחזור להתחלה. אם נניח, הייתי רוצה לכתוב אייטמון סיכום שנה לכדורסלע-האתר, אף תירוץ לא נותר בידי מדוע לא אעשה כן.


רק מה, כדורסלע-האתר אינו כשאר אתרי תבל, חוקים אחרים יש כאן, שונים. כאן דברי טעם נשמעים, ובורוכוב-סוקולוב (משמאל, משמאל, כן?) באופן עקרוני אינו מסכם שנים, בטח לא לועזיות, יימח שמם של כל הגויים אינעל רבאק.




אז בבקשה, קצת כבוד לשם שינוי. עד 2012 כמובן, אז אני מרים פה אנרכיה חבל לכם על הזמן.


האינפנטיל מחדש ומבאר


כאמור, ביקרתי השבוע אצל אורטופד. אחרי אי אלו חמש שעות של המתנה בתור לצד זקנות זועפות מכל הסוגים, חלקן בעליל לא מחוסנות נגד כלבת, הגעתי לדוקטור, בחור צעיר חביב ומבין עניין, שכמעט נפל לזרועותיי מרוב שמחה, היות שנפטר לרגע מהצורך הרגעי להבין יידיש או לאדינו או שקר גזעני כלשהו אחר.


אחרי שסיימנו לסקור את מבנה גופי היפהפה (אמת לאמיתה! שנים של קראטה משתלמות פה ושם) הייתי חייב לשאול אותו: "דוקטור, היום ישנם שמות מקצועיים לבהונות הרגליים?". לא, ענה החבוב, נוהגים למספר אותן מאחת עד חמש, מהגדולה לקטנה.



לא היה לי נעים לעשות לו פפפפ בפנים, ולספר לו על


הדיקמבה, הביאליקה והכריסטיאנה.


שיקרא כדורסלע, ישכיל מעט.


אז כפיים לבורא עולם, והפי ט"ו בשבט עוד חודש בקושי.

 
 
אל ג'פרסון
 
 
אנגין עוזארחון
 
 
Powered By Art-Up