דברים שלימדה אותי מירי ברקוביץ', זוגתי לכדורסל בקיבוץ עד גיל 8, על צ'אק אידסון
יותם כהן מחזיר אלינו חברה טובה שלו אחרי שנתיים של דממה. מה בפיה? פרטים חדשים על אודות יכולתו של צ'אק אידסון, בלבדית ומזעזע לכדורסלע-האתר.
3/1/2011    
 

אתמול התקשרה אלי מירי ברקוביץ'. כזכור, ואולי רק לי, אכזבה מירי ביוני 1977 את אביה, יואל ברקוביץ', שנשבע שהוא קורא לבנו שייוולד על שמו של גופיה מספר 9.



שהיא נולדה מיקי הוחלף במירי. כשהיתה בת שמונה עזבה לפורטו ריקו, ומאז שמרנו על קשר מעבר לים, בעיקר סביב מכבי תל אביב. כאן הפרטים המלאים לתזכורת.


"שמע", היא אומרת לי, "עכשיו אני יכולה סוף סוף לסכם את הסיבוב הראשון של מכבי באירופה".

"יופי", פלטתי לעברה, נותן עוד ביס בפיצה הומייד שלי, "איחרת רק באיזה שבועיים".


"נו, ריבונו של פתח תקווה", פלטה בעצבנות חביבה, "אתה יודע למה אני מתכוונת".


"אם אני יודע, למה התקשרת?"


"אז לא מענין אותך לשמוע מה יש לדייב אודום לומר בנושא הזה?".


"דייב שו?", החזרתי בים תיכונית.


"דייב אודום, המאמן של צ'אק אידסון בעונות האחרונות שלו בדרום קרוליינה".




"מה לי ולו", המשכתי בשלי, מושך אותה עוד קצת באף.


"תגיד, יכול להיות שאתה סתם מושך אותי באף?".

"מי אני?!"

"לא, סבא של צבי!"

"נו, אז מה יש ללמאר אודום לומר על הנושא?", הפגנתי בקיאות בליגת המכללות.

"לא למאר אודום, דייב אודום".


"לא, אמרתי למאר", ניסיתי להתחמק מבורותי באופן מחוכם, "אמרתי מר אודום, כנראה שיש שיבושים בקו".


"איזה קו", היא התרגזה בעוקצנות, "אנחנו בסקייפ ואני רואה את כל הפרצופים המפודחים שלך!".



"נו", החזרתי לה ביובש, "אז מה יש לו כבר לומר על מכבי תל אביב החדשה?"


"איזה חדשה ואיזה נעליים, רק אצלכם בארץ אפשר לנסות לעבוד על כולם כל הזמן".


"אני מבקש לא לזלזל בערוץ 10, הוא היה הראשון לשדר את 24, התכנית הנערצת על נשיאנו".


"פרס?! אתה בטוח שזה מה שהוא רואה?", היא הביאה תמיהה אופיינית למי שמנותק מסצנת הכדורסל שמפרנסת כותבים וקוראים רבים. "בכל מקרה מכבי תל אביב היא חדשה כמו שאתה אלוף הארץ בקראטה".


"את מכירה את בורוכוב-סוקולוב-אצבעות-במצב-לא- טוב?"


"תגיד, איזה רעלן שמת בפיצה הזאת שלך", היא כבר נראתה ממש משולהבת, "תתרכז בבקשה, ותפסיק לעשות תנועות של אורן סמדג'ה מול המצלמה. מתוך 13 שחקנים שיש כיום במכבי 6 היו שם בשנה שעברה, ויש כאלה שעוד הרבה קודם לכן, וביותר מקדנציה אחת, עוד 2 שעזבו לעונה אחת וחזרו.


"בגזרת המאמנים המצב דומה: עוזר אחד ממשיך משנים קודמות, אחד שהיה שחקן וגם עוזר, ומאמן ראשי שכבר היה עוזר ומאמן ראשי. המנהל, אם שאלת, גם הוא היה שחקן, וממשיך בתפקידו מהשנים הקודמות".

"זהו, זה כל החידוש?"



"לא, זאת רק ההקדמה", אמרה והרימה איזה עיתון. "דייב אודום, ידידנו, כותב סדרת טורים על שחקני עבר שעברו תחת ידו, והשבוע הוא הגיע לידידנו אידסון".

"באז לייטייר, את מתכוונת".


"מה?"

"את לא רואה שהוא דומה לו?".

"אה, אני יותר באסכולה של ניקלואס קייג'", היא הצהירה כאילו היה זה קרב בין ירדנה ארזי לעפרה חזה. "קיצורו, אודום מסביר את הפריחה של אידסון בזכות נתון סטטיסטי שאני בטוחה שאף פעם לא שמעת עליו – PTSH".

"פנה ת'דרך לשחורציאניטיס", ניסיתי את מזלי.


"אף פעם לא היית מצחיק", היא מחקה לי את החיוך ברגע, "
Pass To Shoot - מסירה לזריקה".

"מה?", הפעם היה זה תורי להקשות. "מסירה לזריקה?, מה הוא מחרטט שם".


"כן, מסירה לזריקה. על פי הנוסחה שהם פיתחו באוניברסיטה, ואתה מדבר על אדם שהיה פעמיים ברציפות אלוף המכללות, קריאה של טור האסיסטים בלבד לא מראה את התמונה המלאה על צ'אקי. לפי מה שהוא כותב, ואני מצטטת לך: "למה המספרים שלך בעיתון צריכים להיות תלויים במידת הדיוק של שחקן שלומיאל, שלרוע מזלך יש לכם אותו צבע גופיה".


"כלומר?", ניסיתי להבין עדיין.



"נניח שמסרת?"

"נניח".

"נניח שהשחקן השני קלע?".

"נניח".


"נניח שאחר כך מסרת לו שוב?"

"נניח".

"נניח שהוא החטיא?"


"טוב, בואי נניח לנניח", אמרתי, "בעצם, את אומרת שאין הבדל בין אם הוא קלע או לא, וזה לא אומר עליך כלום בתור שחקן. הבנתי נכון?".


"יופי, תמיד שמסבירים לך לאט..."


"אז אני מבין מהר".


"לא", אמרה בחיוך, "אתה מבין לאט, אבל לפחות מבין".




"קיצורו, את אומרת שאפשר להבין את הפריחה של אידסון ואת ההצלחה של מכבי לפי הPTSH של צ'אק?".

"כן", היא אמרה מרוצה. "אם תבדוק את כמות המסירות של אידסון לזריקות של אחרים, העונה לעומת העונה הקודמת, ותשווה באופן דומה את מספר האסיסטים שלו, תבין לבד מה ההבדל".


"ואני צריך לבדוק?", שאלתי, חושש ומקווה גם יחד.

"כמובן שלא", היא אמרה בחיוך רחב, "אודום כבר עשה את זה בשבילך".

"נו", אמרתי נרגש, "ומה הוא מצא?".

"שרמת האסיסטים עלתה פלאים", אמרה בעודה מראה למצלמה את הטבלאות הקטנות מהעיתון, "מ-53 אסיסטים בעשרים משחקים, שזה 2.65 בממוצע למשחק, הוא קפץ ל-46 בעשרה משחקים, שזה בממוצע 4.6, כמעט פי 1.7359".

"אז השנה הוא התחיל מלמסור?".


"חלילה", היא אמרה בחיוך, "הוא פשוט מוסר לשחקנים שקולעים יותר. ה-
PTSH שלו כמעט זהה בשתי העונות. אשתקד הוא מסר לזריקה 145 פעמים בעשרים משחקים, שזה 7.25 בממוצע למשחק, והעונה הוא מסר כבר 76 פעמים, שזה בחישוב זריז, גם לאיש מדעי הרוח כמוך, 7.6".




"ככה זה כשאתה משחק ליד משליך תפוזים מיומן כמו אליהו, ומר סחור-סחור לדקה", הסברתי.


"לא בהכרח", היא תיקנה מיד. "לפי אודום הממוצעים שלו השנה קרובים מאוד לאלה שהיו לו בדרום קרוליינה, במיוחד בעונת 2002/3, האחרונה שלו, אז הוא עמד על 4.4 אסיסטים למשחק, עם 6.9
PTSH בממוצע לעונה כולה".

"אז בניגוד לפתגם המקובל, הוא לא הופך את אלה שלידו ליותר טובים".


"ואפילו ההיפך", היא אמרה מרוצה מזה שירדתי לסוף דעתה, "אלה שלידו הופכים אותו לטוב יותר, לפחות על הנייר".


"זה מסביר את האנומליה במשחק הראשון נגד ויטוריה: שיא עונתי של 8 אסיסטים ומשחק 'חלומי' מבחינת הצ'אק, במשחק הכי גרוע של מכבי בארבעת החודשים האחרונים".


"יפה אמרת!", היא ציינה כמו אמא גאה. "עכשיו יש לך מה לעשות בטופ 16. תעקוב אחרי אידסון, ותראה לאן הוא מוביל את מכבי".





"או לחילופין", נתתי ביס אחרון בפיצה, "לאן הם מובילים אותו".

 
 
קורט קוביין
 
 
בוב מקאדו
 
 
Powered By Art-Up