עומרי, הטרייד הגיע. אתה עובר לנטס והם גם עוברים. לדקוטה
רן בורוכוב-סוקולוב, באייטמון שהולך לכיוון אחד ואז סחור-סחור, או שמא להיפך, מנסה לעשות סדר בדרכו האופיינית בשלל ענייני דיומא ודלילא.
9/1/2011    
 

"קום, עוד שעתיים כל המשפחה שלי כאן. ברור שכולם, וגם הבת דודה של אימא שלי משוויץ, אבל זה בסדר היא מבינה קצת עברית, רק תזכור שהיא מבינה מה שאנחנו אומרים אז לא לדבר לא יפה".



נניח שככה הוקם משנתו המתוקה בשישי בצהריים אחד מאושיות כדורסלע-האתר. נניח, אחד ששם משפחתו כשל אחד באבות הציונות. נניח.


בואו ניקח את התחושה הזאת, לעולם הכדור הכתום שלנו, כדי שנוכל גם לתת צידוק כדורסלעי לשורות הללו.


ננסה לתת כמה משפטים מקבילים לפתיחה המלבבת ההיא, אשר, כך אני מניח ברשותכם, גם כמה מכם יוכלו להזדהות עמה, פלוס-מינוס בת דודה אחת או שתיים ממרכז אירופה.
אכנה את התחושה הזאת תחושה ירוקה-משהו, תבינו ממש תיכף.


"שומע יניב, אז זהו, לא רק שהבאנו פרויקט סרבי בן 20 על הבלטה שלך, אז גם אנחנו לא משחררים את ג'ימי הנדריקס".



"שומע גל, אז אנחנו לא מביאים מישהו שתוכל למסור לו והכדור יחזור אליך. אה כן וגוני חוזר, אבל אנחנו ניקח את זה ממש לאט, הוא לא בכושר משחק" (טפו חמסה חמסה).


"עומרי, הטרייד הגיע! אתה עובר לנטס. והם גם עוברים, לדקוטה. הם גם קנו את וויל ביינום!".


"ע. ברקוביץ', תגיד לנ. ברקוביץ' שמהיום הוא הרכז הראשון. טפירו לוקח את הכישרון שלו לפלורידה".


"חבריי האדומים למהפכה, בעיית התקציב שלנו לעונה הבאה נפתרה. הוקמה קבוצת רכישה שלקחה 51% ממניות הקבוצה, איזנברג את חולדאי שמה. מישהו שמע עליהם?".


"עודד, חכמון ומזרחי דפקו ברך בברך. יש'ך במקרה את הטלפון של שפר?"



"פרנקו, ראש עירית חולון מכר אתכם ליהוד, אתה צריך לקצץ 60% מהתקציב".


"הרמלין, אני שולח אותך לסדנה בחו"ל. אצל מאמן כדורסל, אומרים שאחד הטובים ביותר, אתה בטוח מכיר אותו, גרגורי פופוביץ'".


"בלייק, איזה שניים בישראל, סוקולוב משהו ואיזה סר, כותבים שאתה וואחד שחקן-שחקן וסוף סוף קללת הקליפרס תעלם לה למעמקי הפסיפיק".


"סחוריניו, יש סיבוב של מחלת הפרה המשוגעת דור 3. מהיום אנחנו צמחוניים".


"מצ'באן, סחור-סחור רעב".


ואם לבדיחות של סחור-סחור רעב הגענו, אזי המצב חמור. נעצור כאן בעניין הזה, העם מוזמן להשתתף בצערו של הכותב.



הבה נדחיק ונכחיש עולמות למקומות אחרים לגמרי, למשל ליגת לוטו-קזינו-פורים שלנו.


עברו כבר אילו אי אילו תריסר משחקים ועוד קצת, גביע פה, גביע שם, אז נציץ לרגע במספרים מעניינים שהצטברו לנו.


מאיר טפ-הירו האגדי נותן עונה של חמישה ריבאונד (פלוס) שישה אסיסיטים (פלוס) ושתי חטיפות (בדיוק). גם קולע קצת יותר מאשר בשנה שעברה אצל ראש שבט האפרים. שלושים דקות כל ערב. נו נו, מה נגיד ומה נאמר.


עוד כמה מספרים: בין עשרת השחקנים המובילים במדד ישנו ישראלי אחד, צדיק בשם ג'יימי ארנולד. אם נרחיב את החיפוש נגלה במקומות ה-14 ו-15 את החברים רוט ומקל.



ג'יימי ארנולד


זה אומר דרשני מצד אחד אבל מצד שני, אם טפירו והמספרים שאוזכרו שם למעלה יושב רק על 14 נקודות מדד, אז נו, מדד זה לא הכל בחיים.


ישנם 8 ישראלים בליגה שקולעים מעל 10 נקודות למשחק, וזה כולל את ארנולד, גרונפלד, לנדסברג ובלו-טטנטננננל.


יש לציין שהצביון הישראלי של מכי ת"א תורם תרומה נאה לעניין , כי רוב הישראלים של מכבי ת"א שווים בשקט 15 נקודות לפחות במשחק בכל קבוצה אחרת בליגה, וגם במכבי ת"א, לו רק היו מקבלים יותר מ-20 דקות למשחק.


נקווה ונניח שבקרוב אלישי כדיר יטפס מעלה-מעלה ברשימת המדד והנקודות, אחרי ימיו הנשכחים במחוזות נוקיה.


אלישי כדיר


ובכלל, אם בנקודות מדברים, מלך הסלים כרגע, לי ניילון, תחנה אחרונה בהחלט, מוביל עם פחות מ-20 נקודות למשחק. אחריו נציג של כל אחת מהקבוצות עם 18-17 נקודות. וזה הכול! מוזר משהו, לא נכחיש. קבוצתיים נהיו לי פתאום?


והרי לכל ברנש ידוע כי בליגת קזינו שלנו, ההגנה אינה מהמפורסמות. ובכל זאת, אף אחד לא מגיע ל-20 נקודות למשחק.


אסכם הלך רוח סטטיסטי זה בהצטרפות לקריאה הנפלאה של סר ש. שלנו: זרוק דוגי, זרוק! קטן עליך 23.4 נקודות במשחק, לך בכוחך זה והושע את עמק יזרעאל(י).


דגן יבזורי


עוד משהו משפחתי. לפני כשבוע בעת ערב, סבא שלי החביב והאהוב מתקשר אלי נרגש כולו, ופותח בשטף–קצף: "ראית? איך אכלו אותם? איך רצו, איזה יופי של משחק, כמו שצריך! יופי של דבר, עשו להם בית ספר אמיתי של כדורסל".


בדרך כלל סבא שלי שומר סופרלטיבים כאלה לקבוצות ביפ מאזור ברצלונה או משהו, גם זה בעיקר בימים שהשמש מחייכת יפה, ליתר דיוק הגשם מגיע בעיתו.


הפעם, למרבה ההפתעה, הוא דיבר דווקא על גמר ליגת התיכונים, ליגה שגם אנוכי ניגחתי בה לא פעם, ובעיקר על המשחק הנאה שנתנו שם החברים של עמק החולה, רצו קפצו והפציצו כדת וכדין.


במקרה גם אני תפסתי באותו יום איזה רבע ורבע של המשחק, אז כמובן אני מאשר ומחזק את דבריו של סבי (לא שצריך, הוא ראה את בוזי ינאי נולד, על אמת, שני בתים ממנו בנהלל,
אז מי אני הפישר שאלמד אותו ליי-אפ מהו).



רצו הילדים, רצו. שיחקו יפה, שיחקו, כמו שקבוצות ישראליות צריכות לשחק, כמו שסוקולוב צועק כאן כבר שנים שגם נבחרתנו הגאה צריכה לשחק, וכמו שבמובן מסוים משחקת היום מכבי ת"א של דייויד בלאט: 40 דקות של גיהינום – לחץ, ריצה ועוד קצת ריצה. טוב, למאמננו העולה יש גם את אופציית סחור-סחור. אבל אל תהיו קטנוניים.


בני החולה ואצבע הגליל (כריסטיאנה?) – שימחתם את סבי אחה"צ שלם ועוד קצת ערב. ברכה תבוא על ראשכם.


והיידה-גוני, כמובן.


גוני יזרעאלי


ובורא עולם סידר לנו מפגש עם ריקי רוביו. נראה וניווכח מי ומה שווה הבחור, ואם הפרקינס, הפארגו, הפניני והבורשטיין סימנים ואותות ומופתים - נעלוז עד מאוד וכפיים נמחא חזק, גם לבורא עולם, על הדרך, אבל יותר לפרקינס.

 
 
דריל מונרו
 
 
סעיד דנגור
 
 
Powered By Art-Up